למרות שלא כתבתי מלא זמן ויש המון לספר, על המעבר לתל אביב, על השנה האחרונה שהייתה מלאה בפריצות דרך מדהימות, על החיים העצמאיים והבוגרים והשפע שבתוכו אני חי, אני מעדיף לכתוב על דבר אחד - אני רוצה להתקדם. מה זה להתקדם? לא שוב עוד יבבה שלי על כך שאני רוצה למצוא בן זוג, וזה לא שמצאתי, או חברים טובים, כי גם התחום הזה טעון שיפור. לא רוצה לכתוב שוב על חוסר הקבלה מצד המשפחה. רוצה ליבב על הסטודנטיאליות הבלתי נגמרת שלי.
מצאתי עבודה טובה מאד בחברה גדולה ומחבקת. אני כנראה ממש טוב בזה. כל כך טוב שהם הלכה למעשה הרעיפו עליי פינוקים והטבות כדי שאסכים להכנס למשרת עובד מן המניין ואתחיל לעבוד ב-80% משרה. כל זה קרה בתקופה שבחברה דיברו על הקפאת גיוסים וסגירת תקנים אז זה היה ממש מדהים.
בראשי כל מה שרציתי זה להתרחק מירושלים. מהחיים הקודמים, מהבעיות במשפחה, מהמוות של שושי. זה התאים לי בדיוק. אמרתי לעצמי - הרי אני לומד כדי להגיע יום אחד למקום הזה. אז אני אוריד הילוך בלימודים ואמרח אותם עוד קצת, עוד שנה, ויהיה בסדר.
והנה עברה לה שנה וחצי ואני מתקדם בצעדי צב. ובדיוק עכשיו ממש, בשעה המאוחרת הזו בלילה - זה כל מה שמציק לי. אוך, החיים כאלה מורכבים! בדיוק עכשיו אני מתחיל לבנות לעצמי חיים טובים, חדר כושר, כל מיני חברים. אפילו הצלחתי להגדיר לעצמי ממה אני נהנה וממה פחות ולהגיע לסטטוס קוו מעולה עם ההורים שלי. זמן מצוין להתחיל להכיר בחורים חמודים. לצאת בכיף אולי גם לשכב עם חלק מהם ואולי להכיר גם מישהו שישאר. אבל הלימודים האלה עומדים לי בדרך. כאילו כל מה שאני יכול זה לטעום קצת מהחיים הטובים שיהיו לי כשלא יהיו לימודים אבל צריך שליטה עצמית מטורפת כדי להשאיר את זה ברמת הטעימה, לשבת על הטוסיק ולקרוא חומרים משעממים וללמוד, לבד.
חוויית הלימודים לבד קצת זרה לי. תמיד החשבתי את עצמי חכם לבד אבל היום אני מבין עד כמה הטלפונים הקטנים לחבר'ה שלומדים איתי היו חשובים לי. הדרבון ההדדי הזה נעלם. הרבה מהחברים סיימו את הלימודים או לומדים עכשיו קורסים שאני כבר לקחתי. קשה להכיר חברים חדשים כשאתה הסטודנט שמגיע בדיוק לשיעור אחד ובורח מיד כשמסתיימת ההרצאה.
החלטות. אני רוצה להיות ענייני, פתאום כל הבלוג הזה נראה לי כמו כאב ראש כאב ראש כאב ראש.
מחר אקנה לוח שעם ואתלה אותו על הקיר. על הלוח אדביק משימות שבועיות ואבצע אותן.
ואז כשיהיה לי זמן אכנס לכאן להתבכיין על זה שכבר עברו שנים (3, כמדומני) ועוד לא הגעתי לקשר אינטימי עם אף אחד. שאני אפילו מבולבל יותר מפעם כי אני מאד מגובש לגבי מה אני לא רוצה אבל ממש לא יודע מה אני רוצה. המבחר של תל אביב מדהים אבל התחרות כמעט בלתי אפשרית. אני משתדל לא להפוך להומו תלא אביבי מצוי שרק חושב כל הזמן שהוא יכול להשיג משהו יותר טוב מהבחור שמתעניין בו אבל זה קורה לי לא מעט... אבל זה רק קדימון למה שאני אכתוב, כשאתפנה קצת ואוכל להכניס פתק ללוח המטלות שלי עם המשימה: לכתוב פרק ביומן,
כמו פעם.
"אל תעשה את מה שאתה רוצה לעשות באותו רגע, עשה את מה שיצור לך את החיים כחיים שאתה אוהב"
