עכשיו אוקטובר. כבר כמעט ארבעה חודשים שאני לא עושה כלום עם עצמי. מתעורר כל יום בלי לשים לב לשעון, מצחצח שיניים, שותה תה, מדליק את המחשב ומשחק בו שעה, מכין אוכל, אוכל... משעמם.
את המשימה הראשונה שלי בדרך לתפקיד הולם בצבא ביצעתי. הורדתי פרופיל והוכחתי להם שלי ולקרבי אין כלום ביחד. עכשיו אני רק יכול לקוות שאני אקבל תפקיד שיהיה נחמד, עכשיו זה אפשרי. הפסיכולוג שאיתו נפגשתי התברר כחמוד אמיתי ואני ממשיך להיפגש איתו בתנאי תשלום מצחיקים. כשאני כותב על זה עכשיו, אני תוהה האם זה עוזר לי? "כן", אני נוטה לענות לעצמי. אבל איך? "לא יודע". לפעמים יש פאוזות גדולות בפגישות שלנו שבו הוא מצפה שאמשיך לדבר ואני לא יודע על מה. היום הייתה אחת מהפאוזות הגדולות יותר אבל אח"כ הצלחנו להגיע לנושא מכאיב.
רגשות נחיתות. הנושא שליווה את כל הפרקים האחרונים שלי. פתאום נזכרתי בזה והתחלתי להשתפך בפניו ולהסביר לו ולהביא דוגמאות. אני מניח שאני פחות מרגיש אותן בימים אלו בגלל החוסר-מעש, בגלל שאני לא נפגש עם אנשים לרב ונמצא כל היום בבית. זאת לא בדיוק תרופה, זאת קצת התחמקות. סיפרתי לו קצת על כמה אני קשור לשני. אמרתי לו משהו שלא סיפרתי לאף אחד – יש לי מחשבות כפולות, מחשבה אחת שלי והשנייה היא המחשבה של שני. כלומר התגובה שלי למה שקורה סביבי היא כפולה. איך אני מגיב לזה ומה שני תגיד על זה. זה קרה לי באופן דומה גם עם אילן. שאלתי אותו אם זה נורמלי. הוא חייך. ידעתי שהוא לא ייתן לי תשובה לזה. הרי – מה זה "נורמלי"?. אבל בכל זאת, מאד רציתי לדעת אם זו תופעה מוכרת או שזו סוג של בעיה שיש לי.
"אני רוצה להיות מעניין", אמרתי לו והשפלתי עיניים. הרגשתי טיפשי לומר דבר כזה. קשה להודות שאתה לא מעניין... יותר נכון – קשה להודות שאתה חושב שאתה לא מעניין. סיפרתי לו שהייתי מעוניין לשנות את הסגנון שלי... להוריד קצת את הצניעות ולבלוט קצת, בבגדים ובדיבור. אני תוהה – כיצד אנשים יוצרים רושם ראשוני טוב... כלומר, יותר נכון – מעניין. אני חושב שאני מסוגל ליצור רושם ראשוני טוב, אבל לגרום לאדם להתעניין בי ולרצות להתקרב אליי – זה קורה קצת פחות. אני לא רוצה שכולם יאהבו אותי... זה לא הסיפור. אני רק רוצה לדעת כיצד למשוך עניין (בצורה טבעית ולא מעצבנת).
אני חושב שאני הרבה יותר רגוע בתקופה הזאת. זאת הסיבה שאני כמעט ולא רושם פרקים. המחשבות מסודרות. אולי זה בגלל הפסיכולוג ואולי זה סתם בגלל שאני לא עושה כלום. מצד שני, יש בי כמיהה לדברים. אני רוצה לדעת לעשות דברים מרשימים במחשב – דברים ויזואליים. אני רוצה לסגל לעצמי ריצות ספורט מידי כמה פעמים בשבוע. אני רוצה לחדש קשרים שהולכים ונשכחים, יש בי אפילו את הרצון הנצחי להכיר מחדש את אילן. הפסיכולוג שלי היה אומר שאני יוצר יותר מדי צפיות מעצמי, מה שיכול לגרום לחוויות חוזרות ונשנות של אכזבה.
כשדיברתי עם הפסיכולוג ניזכרתי אז במקרה ההוא, כשכתבתי את הפרק "הביישנות מהשטן". בגלל זה חזרתי לכאן כדי לקרוא אותו שוב במבט לאחור.
עוד מעט אני אתחיל לעבוד, אם הכול ילך כשורה. אני מקווה שהעבודה תוביל אותי לארגן לי מחדש את החיים. אני לא סובל בכלל, אבל זה גם לא כזה שיגעון. ו... זהו. נגמר הפרק. הנה – כמו שכתבתי, אין לי הרבה מה לכתוב. לילה טוב.
- מחוות??! האתר קצת השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בו.
את המשימה הראשונה שלי בדרך לתפקיד הולם בצבא ביצעתי. הורדתי פרופיל והוכחתי להם שלי ולקרבי אין כלום ביחד. עכשיו אני רק יכול לקוות שאני אקבל תפקיד שיהיה נחמד, עכשיו זה אפשרי. הפסיכולוג שאיתו נפגשתי התברר כחמוד אמיתי ואני ממשיך להיפגש איתו בתנאי תשלום מצחיקים. כשאני כותב על זה עכשיו, אני תוהה האם זה עוזר לי? "כן", אני נוטה לענות לעצמי. אבל איך? "לא יודע". לפעמים יש פאוזות גדולות בפגישות שלנו שבו הוא מצפה שאמשיך לדבר ואני לא יודע על מה. היום הייתה אחת מהפאוזות הגדולות יותר אבל אח"כ הצלחנו להגיע לנושא מכאיב.
רגשות נחיתות. הנושא שליווה את כל הפרקים האחרונים שלי. פתאום נזכרתי בזה והתחלתי להשתפך בפניו ולהסביר לו ולהביא דוגמאות. אני מניח שאני פחות מרגיש אותן בימים אלו בגלל החוסר-מעש, בגלל שאני לא נפגש עם אנשים לרב ונמצא כל היום בבית. זאת לא בדיוק תרופה, זאת קצת התחמקות. סיפרתי לו קצת על כמה אני קשור לשני. אמרתי לו משהו שלא סיפרתי לאף אחד – יש לי מחשבות כפולות, מחשבה אחת שלי והשנייה היא המחשבה של שני. כלומר התגובה שלי למה שקורה סביבי היא כפולה. איך אני מגיב לזה ומה שני תגיד על זה. זה קרה לי באופן דומה גם עם אילן. שאלתי אותו אם זה נורמלי. הוא חייך. ידעתי שהוא לא ייתן לי תשובה לזה. הרי – מה זה "נורמלי"?. אבל בכל זאת, מאד רציתי לדעת אם זו תופעה מוכרת או שזו סוג של בעיה שיש לי.
"אני רוצה להיות מעניין", אמרתי לו והשפלתי עיניים. הרגשתי טיפשי לומר דבר כזה. קשה להודות שאתה לא מעניין... יותר נכון – קשה להודות שאתה חושב שאתה לא מעניין. סיפרתי לו שהייתי מעוניין לשנות את הסגנון שלי... להוריד קצת את הצניעות ולבלוט קצת, בבגדים ובדיבור. אני תוהה – כיצד אנשים יוצרים רושם ראשוני טוב... כלומר, יותר נכון – מעניין. אני חושב שאני מסוגל ליצור רושם ראשוני טוב, אבל לגרום לאדם להתעניין בי ולרצות להתקרב אליי – זה קורה קצת פחות. אני לא רוצה שכולם יאהבו אותי... זה לא הסיפור. אני רק רוצה לדעת כיצד למשוך עניין (בצורה טבעית ולא מעצבנת).
אני חושב שאני הרבה יותר רגוע בתקופה הזאת. זאת הסיבה שאני כמעט ולא רושם פרקים. המחשבות מסודרות. אולי זה בגלל הפסיכולוג ואולי זה סתם בגלל שאני לא עושה כלום. מצד שני, יש בי כמיהה לדברים. אני רוצה לדעת לעשות דברים מרשימים במחשב – דברים ויזואליים. אני רוצה לסגל לעצמי ריצות ספורט מידי כמה פעמים בשבוע. אני רוצה לחדש קשרים שהולכים ונשכחים, יש בי אפילו את הרצון הנצחי להכיר מחדש את אילן. הפסיכולוג שלי היה אומר שאני יוצר יותר מדי צפיות מעצמי, מה שיכול לגרום לחוויות חוזרות ונשנות של אכזבה.
כשדיברתי עם הפסיכולוג ניזכרתי אז במקרה ההוא, כשכתבתי את הפרק "הביישנות מהשטן". בגלל זה חזרתי לכאן כדי לקרוא אותו שוב במבט לאחור.
עוד מעט אני אתחיל לעבוד, אם הכול ילך כשורה. אני מקווה שהעבודה תוביל אותי לארגן לי מחדש את החיים. אני לא סובל בכלל, אבל זה גם לא כזה שיגעון. ו... זהו. נגמר הפרק. הנה – כמו שכתבתי, אין לי הרבה מה לכתוב. לילה טוב.
- מחוות??! האתר קצת השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בו.
