לא. לא נכנסתי לעוד תקופה משעמת. עמית בהחלט לא היה השיא של השנה הזו כמו שחשבתי. הדרמה לא הספיקה להסתיים וכבר החלה אחת חדשה. אהבה חדשה, בעייתית כמובן.
===============================
פרולוג:
התחלתי ללכת לפגישות שבועיות של קבוצת סטודנטים הומואים. כבר בפגישה הראשונה פגשתי כמה בחורים חמודים, והוא היה אחד מהם – אורן. דיברנו והתקשקשנו אחרי הפגישה והיה ממש כיף. אחריה הסעתי כמה חברים הביתה, ואחד מהם אמר לי שהוא חושב שאני מוצא חן בעיני אורן.
זה בא לי בהפתעה, כי אורן באמת בחור יפה וחמוד, ואמרתי לו: "באמת? טוב, מקווה שאתה צודק. אם הוא יראה שהוא רוצה אז גם אני רוצה". לא בדיוק רציתי להכנס לקשר. בכלל – נכנסתי למן הרגשה כזאת שאני צריך קצת הפסקה מעולם ההומואים האמיתי. עמית אכזב אותי כל כך וגם אחריו נחלתי כמה אכזבות ופשוט הרגשתי שאני לא מספיק בשל בשביל קשר, שאני לא מספיק בוגר ואין לי מה להציע לקשר. אבל אורן הזה היה אופציה מעניינת.
בשבוע שלאחר מכן פגשתי אותו במסיבה. הוא היה נחמד במיוחד, רקדנו ושתינו והוא הצמיד אותי לגוף שלו וחיבק אותי. הבנתי שהבחור ההוא שהסעתי צדק, שבאמת קורה משהו. שיתפתי פעולה, חיבקתי אותי וליטפתי ונהניתי מאד, באמת! זה כל כך כיף לגעת במישהו חמוד, שרוצה לגעת בך בחזרה. הערב הזה הסתיים בנשיקה ענקית. הנשיקה הראשונה שלי עם גבר – כמדומני... חזרתי הביתה מחויך ומאושר. סוף סוף דברים מתחילים להיראות טוב יותר ואני עושה דברים כמו שצריך.
קבענו שנצא באותו שבוע שוב, רק שנינו. כל כך התרגשתי שהתביישתי להתקשר אליו ולדבר איתו. פחדתי לאכזב אותו, זה פתאום הרגיש לי אחרת לחלוטין מאז שדיברנו אחרי הפגישה של העשירון. פתאום שידעתי שיש את המתח הזה בינינו. לצערי הרב, בגלל הלימודים, נאלצתי לדחות את הדייט. אורן דווקא נשמע בסדר עם זה. הוא אמר: "לימודים קודם".
בשבוע אחר כך פגשתי אותו שוב באותה מסיבה, הוא אמר שהוא חולה והיה הרבה פחות נוגע. בחור אחר, שלא הכרתי, ניסה לחבק אותו. הנחתי שזה מישהו שמנסה להתחיל איתו. לא חשבתי יותר מדי. באותו לילה אורן אמר לי שהוא מעדיף אם נחכה עד סוף תקופת המבחנים לפני שנצא, הוא מפחד שזה יפריע לנו לבנות קשר טוב והוא מפחד שהוא לא יצליח להפסיק לחשוב עליי בזמן שהוא לומד. ולמרות שזה היה נשמע לי קצת משונה לשים את התשוקה הזו שנוצרה בינינו על המתנה, הסכמתי. אח"כ באותו שבוע הוא אמר לי שהוא רוצה להכיר אותי, שהוא רוצה "לאמץ אותי", שהוא מפחד שאם נהיה יחד אז יהיה בינינו את "המתח הזה" ולא נוכל להרגיש נוח אחד עם השני. זה הכל היה מאד מטושטש ולא ברור. ולא הבנתי אם הוא מתנהג ככה כי הוא רוצה לנפנף אותי או כי הוא באמת כל כך חסר ביטחון בזוגיות.
רק בשבוע לאחר מכן התברר לי מה קורה. יצאתי לקצה וראיתי את אותו בחור לא מוכר מחבק את אורן, מחזיק לו יד, לוקח אותו החוצה. הרגשתי אידיוט. כעסתי מאד, בעיקר על עצמי. והקטע הוא שכשאורן ראה אותי, הוא ליטף אותי ביד אחת והחזיק לו את היד ביד השניה וזה קצת הגעיל אותי. לא רציתי להיות דרמתי במסיבה, אז פשוט עזבתי. יום למחרת הוא התחיל להתכתב איתי בטלפון וכתבתי לו שחבל שהוא הסתיר את העניין הזה וסיפר לי תרוצים. הוא ביקש שניפגש, והסכמתי.
בפגישה, אורן סיפר לי שהבחור הזה הוא מישהו שקבע איתו דייט ראשון עוד לפני שהוא הכיר אותי. ואז הוא הכיר אותי, ומצאתי חן בעיניו והוא רצה לפגוש אותי קודם, ובגלל שביטלתי את הדייט, הוא יצא לדייט המקורי שלו ועכשיו הם יוצאים. הוא אמר שהוא כל כך פחד שאני אכעס ואעלם לו שהוא המציא תרוצים שידחו את הדייט שלנו, מבלי לפגוע בי. הוא התנצל והיה חמוד ושנון. אמרתי לו שאני מבין שאפשר להתאהב בשני אנשים במקביל, ושאי אפשר לשלוט בזה, ואני באמת הבנתי אותו אז. הבטחתי לו שאני לא נעלם לו ואיחלתי לו בהצלחה עם הבחור שלו.
================================
אחרי אותה פגישה דיברנו הרבה בטלפון וקבענו להפגש. יצאנו סוף סוף רק שנינו. ישבנו במסעדה והיה מצחיק וכיף. הכי אהבתי את זה שיש לו לב. לא כמו עמית. זה נראה כאילו הוא ממש מרגיש ושהלב שולט בו. הוא כל הזמן החמיא לי על איך שאני נראה. הייתה פגישה מדהימה. בסוף הוא הסיע אותי הביתה. ליד הבית חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה קטנה ומהירה בפה.
פתאום הבנתי כמה אני רוצה שיהיה בינינו משהו, ושנאתי את עצמי שביטלתי את הפגישה איתו באותו יום.
הפגישה השניה הסתיימה בצורה הרבה פחות תמימה... מחוץ לבית, באוטו שלו, שנינו נישקנו ונגענו כאילו מותר, כאילו אין לו אף אחד. היה לי כך כך כיף. קשה לי לתאר את זה. הוא מסיע אותי, עוצר את האוטו ליד הבית ואז יש שקט כזה, אנחנו בוהים אחד בשני והוא כזה יפה, ומרגישים מן חשמל כזה באוויר ושניה אח"כ אנחנו מתנשקים ומתחבקים.
הבעיה היחידה היא שזה לא הוביל אותו להפרד מהבחור, וזה שהוא לא נפרד ממנו לא הוביל אותי להפסיק להפגש איתו, וזה שהוא עדיין עם הבחור ואנחנו עדיין נפגשים לא מונע את ההתגופפויות באוטו שלו בסוף הפגישות.
דיברנו על זה כבר כמה פעמים. אני אומר לו שהוא חייב לעזוב את הבחור, והוא אומר לי דברים כמו: אתה חייב למצוא מישהו אחר ולעזוב אותי, אל תחכה לי, אני רוצה לתת לבחור הזדמנות, אני רוצה למצות את הקשר איתו. תירוצים עלובים, זה ברור לשנינו... ואני לא מסוגל לחשוב עליו דברים רעים, וקשה לי להאמין שהוא באמת בוגדני וקל לי להאמין שאני פשוט נכנסתי לו ללב יחד עם הבחור הזה והקשר שלי איתו מתפתח יחד עם הקשר עם הבחור. הוא כבר אמר לי שפחות טוב לו איתו... אבל משום מה הוא לא מסוגל לעזוב אותו. מאיזושהי סיבה, הוא מחכה שהבחור ההוא יעזוב אותו.
כל כך חיכיתי לקשר הראשון שלי, לאהבה הראשונה, וקיבלתי תסבוכת שכזו. כל כך ברור לי עכשיו מה נכון לעשות: להתרחק, להפסיק איתו את הקשר עד שהוא יסיים את הקשר השני שלו ויבוא אליי, ורק אז לשקול אם אני רוצה להכנס איתו לקשר. כל אידיוט מבין את זה. כל חברה טובה שסיפרתי לה את הסיפור כבר קבעה לקשר עם אורן גזר דין מוות (או לפחות מאסר עולם). אפילו אלו שבהתחלה היו בעד ואמרו שזה לא נורא שאנחנו נפגשים בזמן שהוא התחיל קשר אחר, כבר לא אוהבות את הקשר.
אבסורד. אני ואורן קבענו שאנחנו נכנסים לתקופת צינון, שאנחנו מאד רוצים להפגש ולדבר אבל אנחנו צריכים להפסיק לעשות דברים אסורים ביחד. במקביל, סיכמנו שביום שני הוא בא לישון אצלי. יש לי בית ריק. החוקים הם שאנחנו נשארים בחולצה ובוקסר. זה די מדליק אותי, ה"חוקים" האלה.
היום התחלתי שוב להרגיש רע, מסיבות אחרות: חשבתי על הבחור האחר, שאורן והוא כבר "חברים". אולי הוא בחור טוב, אולי הוא אוהב את אורן ובטוח שאורן אוהב אותו. שני דברים נוראיים: אורן בוגד בו. זה לא משנה אם שנינו נשארנו לבושים בכל הפגישות שלנו. חד וחלק – זו בגידה. אם הוא אי פעם יגלה על זה אני ארגיש נורא, אני כבר מרגיש נורא. דבר שני – אני צריך להפסיק לבקש מאורן לעזוב אותו – הפרידה שלהם לא צריכה לבוא בגללי. בגללי אורן לא נותן הזדמנות אמיתית לקשר הזה איתו.
אז ברור לי שאני צריך להפסיק את הקשר ושזה לא בריא וגורם לי להיראות רע ולהרגיש רע. אבל זה מזכיר קצת את ההרגשה שהייתה לי פעם שהייתה לי חולשה לשוקולד. שהיה לי ברור שאסור לי לאכול חפיסה שלמה של שוקולד, שזה לא בריא וגורם לי להיראות רע ולהרגיש רע. אבל עדיין אכלתי...
===============================
פרולוג:
התחלתי ללכת לפגישות שבועיות של קבוצת סטודנטים הומואים. כבר בפגישה הראשונה פגשתי כמה בחורים חמודים, והוא היה אחד מהם – אורן. דיברנו והתקשקשנו אחרי הפגישה והיה ממש כיף. אחריה הסעתי כמה חברים הביתה, ואחד מהם אמר לי שהוא חושב שאני מוצא חן בעיני אורן.
זה בא לי בהפתעה, כי אורן באמת בחור יפה וחמוד, ואמרתי לו: "באמת? טוב, מקווה שאתה צודק. אם הוא יראה שהוא רוצה אז גם אני רוצה". לא בדיוק רציתי להכנס לקשר. בכלל – נכנסתי למן הרגשה כזאת שאני צריך קצת הפסקה מעולם ההומואים האמיתי. עמית אכזב אותי כל כך וגם אחריו נחלתי כמה אכזבות ופשוט הרגשתי שאני לא מספיק בשל בשביל קשר, שאני לא מספיק בוגר ואין לי מה להציע לקשר. אבל אורן הזה היה אופציה מעניינת.
בשבוע שלאחר מכן פגשתי אותו במסיבה. הוא היה נחמד במיוחד, רקדנו ושתינו והוא הצמיד אותי לגוף שלו וחיבק אותי. הבנתי שהבחור ההוא שהסעתי צדק, שבאמת קורה משהו. שיתפתי פעולה, חיבקתי אותי וליטפתי ונהניתי מאד, באמת! זה כל כך כיף לגעת במישהו חמוד, שרוצה לגעת בך בחזרה. הערב הזה הסתיים בנשיקה ענקית. הנשיקה הראשונה שלי עם גבר – כמדומני... חזרתי הביתה מחויך ומאושר. סוף סוף דברים מתחילים להיראות טוב יותר ואני עושה דברים כמו שצריך.
קבענו שנצא באותו שבוע שוב, רק שנינו. כל כך התרגשתי שהתביישתי להתקשר אליו ולדבר איתו. פחדתי לאכזב אותו, זה פתאום הרגיש לי אחרת לחלוטין מאז שדיברנו אחרי הפגישה של העשירון. פתאום שידעתי שיש את המתח הזה בינינו. לצערי הרב, בגלל הלימודים, נאלצתי לדחות את הדייט. אורן דווקא נשמע בסדר עם זה. הוא אמר: "לימודים קודם".
בשבוע אחר כך פגשתי אותו שוב באותה מסיבה, הוא אמר שהוא חולה והיה הרבה פחות נוגע. בחור אחר, שלא הכרתי, ניסה לחבק אותו. הנחתי שזה מישהו שמנסה להתחיל איתו. לא חשבתי יותר מדי. באותו לילה אורן אמר לי שהוא מעדיף אם נחכה עד סוף תקופת המבחנים לפני שנצא, הוא מפחד שזה יפריע לנו לבנות קשר טוב והוא מפחד שהוא לא יצליח להפסיק לחשוב עליי בזמן שהוא לומד. ולמרות שזה היה נשמע לי קצת משונה לשים את התשוקה הזו שנוצרה בינינו על המתנה, הסכמתי. אח"כ באותו שבוע הוא אמר לי שהוא רוצה להכיר אותי, שהוא רוצה "לאמץ אותי", שהוא מפחד שאם נהיה יחד אז יהיה בינינו את "המתח הזה" ולא נוכל להרגיש נוח אחד עם השני. זה הכל היה מאד מטושטש ולא ברור. ולא הבנתי אם הוא מתנהג ככה כי הוא רוצה לנפנף אותי או כי הוא באמת כל כך חסר ביטחון בזוגיות.
רק בשבוע לאחר מכן התברר לי מה קורה. יצאתי לקצה וראיתי את אותו בחור לא מוכר מחבק את אורן, מחזיק לו יד, לוקח אותו החוצה. הרגשתי אידיוט. כעסתי מאד, בעיקר על עצמי. והקטע הוא שכשאורן ראה אותי, הוא ליטף אותי ביד אחת והחזיק לו את היד ביד השניה וזה קצת הגעיל אותי. לא רציתי להיות דרמתי במסיבה, אז פשוט עזבתי. יום למחרת הוא התחיל להתכתב איתי בטלפון וכתבתי לו שחבל שהוא הסתיר את העניין הזה וסיפר לי תרוצים. הוא ביקש שניפגש, והסכמתי.
בפגישה, אורן סיפר לי שהבחור הזה הוא מישהו שקבע איתו דייט ראשון עוד לפני שהוא הכיר אותי. ואז הוא הכיר אותי, ומצאתי חן בעיניו והוא רצה לפגוש אותי קודם, ובגלל שביטלתי את הדייט, הוא יצא לדייט המקורי שלו ועכשיו הם יוצאים. הוא אמר שהוא כל כך פחד שאני אכעס ואעלם לו שהוא המציא תרוצים שידחו את הדייט שלנו, מבלי לפגוע בי. הוא התנצל והיה חמוד ושנון. אמרתי לו שאני מבין שאפשר להתאהב בשני אנשים במקביל, ושאי אפשר לשלוט בזה, ואני באמת הבנתי אותו אז. הבטחתי לו שאני לא נעלם לו ואיחלתי לו בהצלחה עם הבחור שלו.
================================
אחרי אותה פגישה דיברנו הרבה בטלפון וקבענו להפגש. יצאנו סוף סוף רק שנינו. ישבנו במסעדה והיה מצחיק וכיף. הכי אהבתי את זה שיש לו לב. לא כמו עמית. זה נראה כאילו הוא ממש מרגיש ושהלב שולט בו. הוא כל הזמן החמיא לי על איך שאני נראה. הייתה פגישה מדהימה. בסוף הוא הסיע אותי הביתה. ליד הבית חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה קטנה ומהירה בפה.
פתאום הבנתי כמה אני רוצה שיהיה בינינו משהו, ושנאתי את עצמי שביטלתי את הפגישה איתו באותו יום.
הפגישה השניה הסתיימה בצורה הרבה פחות תמימה... מחוץ לבית, באוטו שלו, שנינו נישקנו ונגענו כאילו מותר, כאילו אין לו אף אחד. היה לי כך כך כיף. קשה לי לתאר את זה. הוא מסיע אותי, עוצר את האוטו ליד הבית ואז יש שקט כזה, אנחנו בוהים אחד בשני והוא כזה יפה, ומרגישים מן חשמל כזה באוויר ושניה אח"כ אנחנו מתנשקים ומתחבקים.
הבעיה היחידה היא שזה לא הוביל אותו להפרד מהבחור, וזה שהוא לא נפרד ממנו לא הוביל אותי להפסיק להפגש איתו, וזה שהוא עדיין עם הבחור ואנחנו עדיין נפגשים לא מונע את ההתגופפויות באוטו שלו בסוף הפגישות.
דיברנו על זה כבר כמה פעמים. אני אומר לו שהוא חייב לעזוב את הבחור, והוא אומר לי דברים כמו: אתה חייב למצוא מישהו אחר ולעזוב אותי, אל תחכה לי, אני רוצה לתת לבחור הזדמנות, אני רוצה למצות את הקשר איתו. תירוצים עלובים, זה ברור לשנינו... ואני לא מסוגל לחשוב עליו דברים רעים, וקשה לי להאמין שהוא באמת בוגדני וקל לי להאמין שאני פשוט נכנסתי לו ללב יחד עם הבחור הזה והקשר שלי איתו מתפתח יחד עם הקשר עם הבחור. הוא כבר אמר לי שפחות טוב לו איתו... אבל משום מה הוא לא מסוגל לעזוב אותו. מאיזושהי סיבה, הוא מחכה שהבחור ההוא יעזוב אותו.
כל כך חיכיתי לקשר הראשון שלי, לאהבה הראשונה, וקיבלתי תסבוכת שכזו. כל כך ברור לי עכשיו מה נכון לעשות: להתרחק, להפסיק איתו את הקשר עד שהוא יסיים את הקשר השני שלו ויבוא אליי, ורק אז לשקול אם אני רוצה להכנס איתו לקשר. כל אידיוט מבין את זה. כל חברה טובה שסיפרתי לה את הסיפור כבר קבעה לקשר עם אורן גזר דין מוות (או לפחות מאסר עולם). אפילו אלו שבהתחלה היו בעד ואמרו שזה לא נורא שאנחנו נפגשים בזמן שהוא התחיל קשר אחר, כבר לא אוהבות את הקשר.
אבסורד. אני ואורן קבענו שאנחנו נכנסים לתקופת צינון, שאנחנו מאד רוצים להפגש ולדבר אבל אנחנו צריכים להפסיק לעשות דברים אסורים ביחד. במקביל, סיכמנו שביום שני הוא בא לישון אצלי. יש לי בית ריק. החוקים הם שאנחנו נשארים בחולצה ובוקסר. זה די מדליק אותי, ה"חוקים" האלה.
היום התחלתי שוב להרגיש רע, מסיבות אחרות: חשבתי על הבחור האחר, שאורן והוא כבר "חברים". אולי הוא בחור טוב, אולי הוא אוהב את אורן ובטוח שאורן אוהב אותו. שני דברים נוראיים: אורן בוגד בו. זה לא משנה אם שנינו נשארנו לבושים בכל הפגישות שלנו. חד וחלק – זו בגידה. אם הוא אי פעם יגלה על זה אני ארגיש נורא, אני כבר מרגיש נורא. דבר שני – אני צריך להפסיק לבקש מאורן לעזוב אותו – הפרידה שלהם לא צריכה לבוא בגללי. בגללי אורן לא נותן הזדמנות אמיתית לקשר הזה איתו.
אז ברור לי שאני צריך להפסיק את הקשר ושזה לא בריא וגורם לי להיראות רע ולהרגיש רע. אבל זה מזכיר קצת את ההרגשה שהייתה לי פעם שהייתה לי חולשה לשוקולד. שהיה לי ברור שאסור לי לאכול חפיסה שלמה של שוקולד, שזה לא בריא וגורם לי להיראות רע ולהרגיש רע. אבל עדיין אכלתי...
