כבר כמה ימים שאני מסתובב עם הרגשה של בחילה. אני מנצל כל דקה פנויה כדי לפרוץ בבכי שקט. אילת. היה מדהים, האמת, והסתיים בצורה כל כך נוראית.
כל כך שמחתי לפגוש את עמית, ואת חברתו הטובה. היה כל כך כיף. ואיכשהו הצלחתי להפסיק לחשוב עליו כפרטנר. הוא עדיין היה נראה לי ההומו הכי טוב בכל העיר. אבל במקום להימשך אליו, שמחתי שהוא החבר הטוב שלי, ואני יכול להיות איתו בלי כל הסיבוכים שיש בזוגיות.
כל התקופה האחרונה, שהשלמתי עם עצמי שאני לעתים מדמיין דברים, שהתחלתי להיות יותר מודע למה קורה סביבי עשתה לי די טוב. השארתי את האשליות ללילות, לחלומות, וביום הייתי די מציאותי.
עמית קיבל את פניי בחיבוק חם ואוהב, שקצת הפתיע אותי למען האמת, כי זכרתי את החיבוק "טפיחה על השכם" שהוא נתן לי כשעזב. הוא היה מקסים, הוא וענת חברתו הטובה. הוא אפילו שתה והשתחרר קצת. במסיבה הראשונה היה פשוט נהדר. רקדנו שלושתנו, וכשהתעייפנו יצאנו לשבת בספות שבחוץ. ואז שוב רקדנו. והפאות הקדושות שרו את "זאת המסיבה", ואני ועמית כל כך אוהבים את השיר... היה לילה מדהים.
באותו לילה חלמתי שמישהו מחבק אותי. זה כבר לא היה עמית. זה היה מישהו אחר, בלי פנים.
ביום למחרת הלכנו לים. ויתרנו על המצעד.בפעם הראשונה מזה חמש שנים חשפתי את החלק העליון של הגוף. התביישתי בגוף שלי כל כך לפני שעשיתי דיאטה שפשוט נמנעתי מלצאת לים ולבריכה. עמית היה חמוד והציע לי לשכב לידו על בד מגניב שקנה בהודו. שכבנו זה לצד זה, השמש צלתה אותנו, ניכנסו קצת לים, שטפנו את עצמנו, ושוב שכבנו. היה כיף...
באותו הערב נפגשתי עם חברה טובה שלי שלמדה איתי בסמסטר א' ועזבה חזרה לאילת. סיפרתי לה על עצמי, והיא נשמעה די מופתעת אבל אמרה דברים חמודים כמו: "גם אם לא הייתי בסדר עם זה, אני מכירה אותך ויודעת מי אתה ואני אוהבת אותך כמו שאתה...". זה כל כך הלחיץ אותי לספר לה כשהיא הייתה פה בירושלים, והתגובה שלה הכניסה אותה למצב רוח כל כך טוב.
חזרתי אחרי הפגישה איתה למלון. עמית היה שם עם שני חברים שלו וענת. הם שתו ועישנו. הצטרפתי. החברים של עמית ירדו עליו קצת, על איך שהוא מתלבש. ראיתי שעמית מתבאס מזה. אני לא יודע למה זה היה כל כך איכפת לי. יכול להיות שזה בגלל שדיברנו על איך שהחבר הזה שלו מגעיל אליו בזמן האחרון. דיברנו על זה ממש כמה ימים לפני אילת, ופתאום ראיתי את זה קורה מול העיניים שלי.
חיכיתי לרגע הראשון שאהיה עם עמית לבד ולחשתי לו באוזן: "אל תשים לב אליהם, אתה חמוד-על!", וחיבקתי אותו. הייתי די שיכור ומסובב. אני לא יודע למה, במסיבה עצמה, עמית נראה לי מבואס יותר מבד"כ. השתלתי להיות לידו, ולא לעזוב אותו, שלא יכנס לדיכאון. רקדתי והתפרעתי קצת עם בחור אחר וחזרתי לעמית. הלכתי עם עמית לשירותים כשאני אוחז בכתפיים שלו. סתם כי הייתה מוסיקה ונורא רציתי לרקוד. כשחזרנו לחברים עמית פתאום התיישב על המדרגות והרכין את הראש ולא דיבר. לא כל כך ידעתי מה קרה אבל רציתי שירגיש יותר טוב. ישבתי לידו וליטפתי לו את הגב, ופתאום הוא קם ונעלם.
אני הבנתי שהוא חוזר למלון. ולא רציתי שהוא יהיה לבד במצב המבואס הזה וקיוויתי שהוא ידבר איתי ונעשה שיחת נפש כמו שהיינו עושים בטלפון בזמן האחרון. אז לקחתי מונית למלון, והוא לא היה שם. חיכיתי לו שעה עד שחזר. התסבר שהוא חזר ברגל כי הוא היה נסער. רק אז פתאום ראיתי את המבט שלו בעיניים. פתאום הבנתי שהוא פגוע ממני בגלל משהו. הוא לא רצה לדבר איתי. ענה לי תשובות קצרות והתחמק מלהיות איתי לבד. הכל היה כל כך הזוי.
שאלתי אותו: "עמיתי, אתה כועס עליי?" והוא ענה: "קצת..." ולא הסכים לדבר על זה. הלכנו לישון. אני לא הבנתי מה כבר עשיתי. פחדתי שכבר אמרתי משהו לא נכון לחבר של עמית או שהתחלתי עם מישהו שעמית רצה להתחיל איתו. "קצת"... זה לא הרבה. זה בטח לא אני שהרסתי לו את הערב. חשבתי לעצמי.
בבוקר למחרת נכנסתי לאמבטיה, ובמקרה הצלחתי לשמוע את עמית מתלחשש עם ענת ומספר לה שנגעתי בו כל המסיבה ושהוא חזר למלון ובכה כל הדרך. התחלתי לשחזר לעצמי בראש את כל הארועים של אתמול בלילה. באמת נגעתי בו קצת יותר מבד"כ, אבל זה היה כי ניסיתי לעודד אותו. לא הבנתי שאני זה שמבאס אותו עם כל נגיעה שלי.
עמית וענת התנהגו ביום האחרון בצורה מוזרה ואצילית. הם לא כעסו עליי או השפילו אותי. הם פשוט הפסיקו להזמין אותי להצטרף אליהם, והרגשתי כאילו בכל פעם שאני בא להיות איתם, אני נדחף. עמית היה הכי מוזר ביום האחרון. בשלב מסוים נכנסתי לשירותים והתחלתי לבכות. מה כבר עשיתי ולמה הוא לא מדבר איתי.
כשחזרתי הביתה שלחתי לעמית הודעה, ביקשתי להבין מה קרה. עמית התעלם. שלחתי עוד הודעה, מתחננת, שיספר לי מה קרה ויתמודד איתי רגע. ואז הוא כתב לי משהו נורא. הוא כתב שאני לא שחררתי ממנו. הוא כתב: "זה ברור לך שאני לא רוצה, אז למה בכוח?". והדבר הכי גרוע שהוא כתב: "זה גבל בהטרדה מינית, וכשזה מגיע ממך זה עוד יותר פוגע".
אני בשוק, כבר כמה ימים שאני בהלם מוחלט. איך זה קרה לעזאזל?! איך כל הערב הזה שחשבתי שאני מתנהג בצורה הכי חברית ודואגת, הפך לערב שבו אני מטריד אותו מינית. איך לכל הרוחות הוא מעלה בדעתו שאני אעשה דבר כזה.
התחלתי לחשוב על המגעיל הזה שנגע בי מחוץ לגוועלד. האם אני גרמתי לעמית להרגיש באותה צורה. איך שלא שיחזרתי את זה, לא הצלחתי להבין מאיפה זה בא לו. הרי המגעיל הזה ממש נגע בי בכל הגוף וניסה לדחוף ידיים מתחת לחולצה. איך אפשר להשוות את זה?? ולמה לו לחשוב עליי דברים כאלה? למה לו לחשוב שאני מטריד או בכלל מנסה. חשבתי שסגרנו את הסיפור בינינו לפני חודשים.
אז עכשיו אני בהלם קצת. כי הצלחתי ממש לאהוב אותו באילת, ובלי כל החרא שיש בזוגיות, פשוט לאהוב את מי שהוא. אז אני רוצה שהוא יבין אותי ויסלח לי שהרסתי לו את המסיבה ואת כל סוף השבוע (כמו שעשיתי לדבריו). מצד שני – אני כועס... זה כנראה היה בראש שלו איפשהו, שאני עדיין לא התגברתי עליו, והוא כנראה ממש פחד שאני אנסה להתחיל איתו. אז למה לו להזמין אותו לאילת מלכתחילה?? מה הוא רוצה לעזאזל? שאני אגע בו עם מקל. שאני אראה שהוא מבואס ופשוט אסתכל לכיוון האחר. אני לא בן אדם כזה! ולא מגיע לו חברים כמוני. כנראה שאיתו זה תמיד מסובך, לא משנה אם אתה אהוב או סתם חבר, ולא משנה מה קורה ביניכם, אתה איכשהו נפגע, כי הוא אולי ניזון מהדרמות האלה.
קניתי לו כבר מתנת יום הולדת. אני אשלח לו בדואר בצרוף מכתב פרידה מאוכזב. אני צריך לחשוב מה לרשום שם.
נמאס לי, ואני שונא אותו ממש שהוא גורם לי להרגיש כמו מטריד, אבל עדיין אוהב אותו... למה אני לא מצליח להפסיק לאהוב?? אם הוא רק היה מפסיק להתנהג כמו ילד קטן ולהתעלם ממני אולי הייתי סולח לו. אבל הוא מתעלם ממני כאילו אני לא חשוב לו בכלל, כאילו נגעתי בו באמת בכוונה רעה וזדונית, כאילו שההתעלמות שלו תגרום לי להבין משהו. זו כזו התנהגות שטותית. הוא מפסיד פה חבר שבחיים לא היה לו ולא יהיה לו, שמקבל אותו כמו שהוא, עם כל השטיקים, ואוהב אותו ומוכן לדבר איתו שעות בטלפון גם כשהוא עייף ויש לו מבחן יום למחרת. הוא מפסיד פה אותי, ולא נראה כאילו איכפת לו.
זה גם גורם לי לכזה חוסר ביטחון בהתנהלות שלי. אולי אני לא ממש יודע איך מתנהגים עם אנשים... מה זה חיבוק של עידוד וחיבוק של מיזמוז. אולי זו בכל זאת אשמתי?
כל כך שמחתי לפגוש את עמית, ואת חברתו הטובה. היה כל כך כיף. ואיכשהו הצלחתי להפסיק לחשוב עליו כפרטנר. הוא עדיין היה נראה לי ההומו הכי טוב בכל העיר. אבל במקום להימשך אליו, שמחתי שהוא החבר הטוב שלי, ואני יכול להיות איתו בלי כל הסיבוכים שיש בזוגיות.
כל התקופה האחרונה, שהשלמתי עם עצמי שאני לעתים מדמיין דברים, שהתחלתי להיות יותר מודע למה קורה סביבי עשתה לי די טוב. השארתי את האשליות ללילות, לחלומות, וביום הייתי די מציאותי.
עמית קיבל את פניי בחיבוק חם ואוהב, שקצת הפתיע אותי למען האמת, כי זכרתי את החיבוק "טפיחה על השכם" שהוא נתן לי כשעזב. הוא היה מקסים, הוא וענת חברתו הטובה. הוא אפילו שתה והשתחרר קצת. במסיבה הראשונה היה פשוט נהדר. רקדנו שלושתנו, וכשהתעייפנו יצאנו לשבת בספות שבחוץ. ואז שוב רקדנו. והפאות הקדושות שרו את "זאת המסיבה", ואני ועמית כל כך אוהבים את השיר... היה לילה מדהים.
באותו לילה חלמתי שמישהו מחבק אותי. זה כבר לא היה עמית. זה היה מישהו אחר, בלי פנים.
ביום למחרת הלכנו לים. ויתרנו על המצעד.בפעם הראשונה מזה חמש שנים חשפתי את החלק העליון של הגוף. התביישתי בגוף שלי כל כך לפני שעשיתי דיאטה שפשוט נמנעתי מלצאת לים ולבריכה. עמית היה חמוד והציע לי לשכב לידו על בד מגניב שקנה בהודו. שכבנו זה לצד זה, השמש צלתה אותנו, ניכנסו קצת לים, שטפנו את עצמנו, ושוב שכבנו. היה כיף...
באותו הערב נפגשתי עם חברה טובה שלי שלמדה איתי בסמסטר א' ועזבה חזרה לאילת. סיפרתי לה על עצמי, והיא נשמעה די מופתעת אבל אמרה דברים חמודים כמו: "גם אם לא הייתי בסדר עם זה, אני מכירה אותך ויודעת מי אתה ואני אוהבת אותך כמו שאתה...". זה כל כך הלחיץ אותי לספר לה כשהיא הייתה פה בירושלים, והתגובה שלה הכניסה אותה למצב רוח כל כך טוב.
חזרתי אחרי הפגישה איתה למלון. עמית היה שם עם שני חברים שלו וענת. הם שתו ועישנו. הצטרפתי. החברים של עמית ירדו עליו קצת, על איך שהוא מתלבש. ראיתי שעמית מתבאס מזה. אני לא יודע למה זה היה כל כך איכפת לי. יכול להיות שזה בגלל שדיברנו על איך שהחבר הזה שלו מגעיל אליו בזמן האחרון. דיברנו על זה ממש כמה ימים לפני אילת, ופתאום ראיתי את זה קורה מול העיניים שלי.
חיכיתי לרגע הראשון שאהיה עם עמית לבד ולחשתי לו באוזן: "אל תשים לב אליהם, אתה חמוד-על!", וחיבקתי אותו. הייתי די שיכור ומסובב. אני לא יודע למה, במסיבה עצמה, עמית נראה לי מבואס יותר מבד"כ. השתלתי להיות לידו, ולא לעזוב אותו, שלא יכנס לדיכאון. רקדתי והתפרעתי קצת עם בחור אחר וחזרתי לעמית. הלכתי עם עמית לשירותים כשאני אוחז בכתפיים שלו. סתם כי הייתה מוסיקה ונורא רציתי לרקוד. כשחזרנו לחברים עמית פתאום התיישב על המדרגות והרכין את הראש ולא דיבר. לא כל כך ידעתי מה קרה אבל רציתי שירגיש יותר טוב. ישבתי לידו וליטפתי לו את הגב, ופתאום הוא קם ונעלם.
אני הבנתי שהוא חוזר למלון. ולא רציתי שהוא יהיה לבד במצב המבואס הזה וקיוויתי שהוא ידבר איתי ונעשה שיחת נפש כמו שהיינו עושים בטלפון בזמן האחרון. אז לקחתי מונית למלון, והוא לא היה שם. חיכיתי לו שעה עד שחזר. התסבר שהוא חזר ברגל כי הוא היה נסער. רק אז פתאום ראיתי את המבט שלו בעיניים. פתאום הבנתי שהוא פגוע ממני בגלל משהו. הוא לא רצה לדבר איתי. ענה לי תשובות קצרות והתחמק מלהיות איתי לבד. הכל היה כל כך הזוי.
שאלתי אותו: "עמיתי, אתה כועס עליי?" והוא ענה: "קצת..." ולא הסכים לדבר על זה. הלכנו לישון. אני לא הבנתי מה כבר עשיתי. פחדתי שכבר אמרתי משהו לא נכון לחבר של עמית או שהתחלתי עם מישהו שעמית רצה להתחיל איתו. "קצת"... זה לא הרבה. זה בטח לא אני שהרסתי לו את הערב. חשבתי לעצמי.
בבוקר למחרת נכנסתי לאמבטיה, ובמקרה הצלחתי לשמוע את עמית מתלחשש עם ענת ומספר לה שנגעתי בו כל המסיבה ושהוא חזר למלון ובכה כל הדרך. התחלתי לשחזר לעצמי בראש את כל הארועים של אתמול בלילה. באמת נגעתי בו קצת יותר מבד"כ, אבל זה היה כי ניסיתי לעודד אותו. לא הבנתי שאני זה שמבאס אותו עם כל נגיעה שלי.
עמית וענת התנהגו ביום האחרון בצורה מוזרה ואצילית. הם לא כעסו עליי או השפילו אותי. הם פשוט הפסיקו להזמין אותי להצטרף אליהם, והרגשתי כאילו בכל פעם שאני בא להיות איתם, אני נדחף. עמית היה הכי מוזר ביום האחרון. בשלב מסוים נכנסתי לשירותים והתחלתי לבכות. מה כבר עשיתי ולמה הוא לא מדבר איתי.
כשחזרתי הביתה שלחתי לעמית הודעה, ביקשתי להבין מה קרה. עמית התעלם. שלחתי עוד הודעה, מתחננת, שיספר לי מה קרה ויתמודד איתי רגע. ואז הוא כתב לי משהו נורא. הוא כתב שאני לא שחררתי ממנו. הוא כתב: "זה ברור לך שאני לא רוצה, אז למה בכוח?". והדבר הכי גרוע שהוא כתב: "זה גבל בהטרדה מינית, וכשזה מגיע ממך זה עוד יותר פוגע".
אני בשוק, כבר כמה ימים שאני בהלם מוחלט. איך זה קרה לעזאזל?! איך כל הערב הזה שחשבתי שאני מתנהג בצורה הכי חברית ודואגת, הפך לערב שבו אני מטריד אותו מינית. איך לכל הרוחות הוא מעלה בדעתו שאני אעשה דבר כזה.
התחלתי לחשוב על המגעיל הזה שנגע בי מחוץ לגוועלד. האם אני גרמתי לעמית להרגיש באותה צורה. איך שלא שיחזרתי את זה, לא הצלחתי להבין מאיפה זה בא לו. הרי המגעיל הזה ממש נגע בי בכל הגוף וניסה לדחוף ידיים מתחת לחולצה. איך אפשר להשוות את זה?? ולמה לו לחשוב עליי דברים כאלה? למה לו לחשוב שאני מטריד או בכלל מנסה. חשבתי שסגרנו את הסיפור בינינו לפני חודשים.
אז עכשיו אני בהלם קצת. כי הצלחתי ממש לאהוב אותו באילת, ובלי כל החרא שיש בזוגיות, פשוט לאהוב את מי שהוא. אז אני רוצה שהוא יבין אותי ויסלח לי שהרסתי לו את המסיבה ואת כל סוף השבוע (כמו שעשיתי לדבריו). מצד שני – אני כועס... זה כנראה היה בראש שלו איפשהו, שאני עדיין לא התגברתי עליו, והוא כנראה ממש פחד שאני אנסה להתחיל איתו. אז למה לו להזמין אותו לאילת מלכתחילה?? מה הוא רוצה לעזאזל? שאני אגע בו עם מקל. שאני אראה שהוא מבואס ופשוט אסתכל לכיוון האחר. אני לא בן אדם כזה! ולא מגיע לו חברים כמוני. כנראה שאיתו זה תמיד מסובך, לא משנה אם אתה אהוב או סתם חבר, ולא משנה מה קורה ביניכם, אתה איכשהו נפגע, כי הוא אולי ניזון מהדרמות האלה.
קניתי לו כבר מתנת יום הולדת. אני אשלח לו בדואר בצרוף מכתב פרידה מאוכזב. אני צריך לחשוב מה לרשום שם.
נמאס לי, ואני שונא אותו ממש שהוא גורם לי להרגיש כמו מטריד, אבל עדיין אוהב אותו... למה אני לא מצליח להפסיק לאהוב?? אם הוא רק היה מפסיק להתנהג כמו ילד קטן ולהתעלם ממני אולי הייתי סולח לו. אבל הוא מתעלם ממני כאילו אני לא חשוב לו בכלל, כאילו נגעתי בו באמת בכוונה רעה וזדונית, כאילו שההתעלמות שלו תגרום לי להבין משהו. זו כזו התנהגות שטותית. הוא מפסיד פה חבר שבחיים לא היה לו ולא יהיה לו, שמקבל אותו כמו שהוא, עם כל השטיקים, ואוהב אותו ומוכן לדבר איתו שעות בטלפון גם כשהוא עייף ויש לו מבחן יום למחרת. הוא מפסיד פה אותי, ולא נראה כאילו איכפת לו.
זה גם גורם לי לכזה חוסר ביטחון בהתנהלות שלי. אולי אני לא ממש יודע איך מתנהגים עם אנשים... מה זה חיבוק של עידוד וחיבוק של מיזמוז. אולי זו בכל זאת אשמתי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה