כשאתה מכיר מישהו, זה כמו לבחון בגד חדש בחנות. אתה מודד אותו, מסתכל על המראה כשהוא עליך. בודק איך הבד שלו מרגיש ועד כמה יהיה לך נעים ללבוש אותו.
בדרך-כלל, אם הבגד יפה בצורה סבירה, אתה מסכים להכניס אותו לארון הבגדים. ואז מגיעים השבועות שבהם אתה מתלהב מהבגד. מבחינתי, זה ללבוש אותו כל יומיים, לצאת איתו, וללכת לישון איתו. בכל פעם שאתה עובר ליד ראי, אתה בודק אותו, מלטף אותו ומסדר אותו כך שישב עליך כמו שצריך.
החברים שלך ישבחו ויפרגנו לך, ואולי אלה שאין להם בושה יגידו לך שהוא קצת לא מתאים לך.
אחרי שבוע-שבועיים, הבגד קצת דוהה ופתאום מתגלים קצת טעויות ביצור ותפרים קטנים נפרמים להם. יכול להיות שאחרי מכונת כביסה, הבגד היקר פתאום יתכווץ ולא יצליח לעטוף אותך, ויכול להיות שהוא יתרחב ותרגיש שאתה נעלם בתוכו. ואז מגיע המבחן האמיתי - האפשרות הראשונה שלך היא לוותר על הבגד ולזנוח אותו לטובת בגד חדש או בגד ישן ומיתולוגי מהארון. אפשרות שניה זה לפתח רגשות לבגד, ולהמשיך ללבוש אותו עוד ועוד. יש כאלה שאפילו יגדירו שזה בגד המזל שלהם, ופתאום הם ירגישו שכל עוד הבגד עליהם העולם יכול להתהפך והם יהיו מאושרים, שכשהבגד עליהם הם יכולים ללכת זקוף כמו טווסים.
עם הזמן, הבגד ידרוש עוד תחזוקה: לתפור מחדש חוטים שיצאו, לעטר אותו בטלאים ססגוניים, והכי חשוב להמשיך להיות גאים ושמחים שיש לך אותו.
כשאתה מרגיש הכי טוב עם הבגד, אתה פתאום רוצה לצאת לטייל איתו בשדרה ליד כל חנויות הבגדים. אתה רוצה לפגוש את כל הבגדים שפעם רצית אבל אז גילית שהמחיר שלהם גבוה מדי, או כאלה שנראו טוב והרגישו טוב אבל גרמו לך לפריחה קשה, כי גילית שמישהו אחר לובש אותם באותו הזמן. כשאני לבוש בבגד שלי, זה הכי כיף להסתכל עליהם בחלונות הראווה או להסתכל על האנשים האחרים שלובשים אותם, ולדעת שזהו - אתה כבר לא צריך אותם.
--
אני לא יודע מה קורה בהמשך עם הבגד הזה. הבגד שלי נעלם יום אחד. בוקר אחד התעוררתי עירום.
לא הצלחתי להבין לאן הבגד שלי נעלם אבל החיים המשיכו. יצאתי לעבוד, עירום. המשכתי ללמוד קשה, עירום, התביישתי מכולם והרגשתי חשוף. פתאום כולם מסביב נראים לבושים וכל מה שאתה מצליח להרגיש זה בושה וקנאה עזה. ופתאום זה תקף אותי - מן צריבה חזקה בחזה. ניסיתי למרוח כל מיני משחות: חברים הציעו לי להתכסות בשמיכה שלהם, אבל זה לא כמו בגד - זו רק שמיכה...
עברו שבועיים, אולי אפילו קצת יותר, וזה עדיין צורב. אני לא מצליח בכלל להכנס לחנויות הבגדים. בלילה אני חולם שאני שוב לבוש בבגד שלי. שיום אחד אני מוצא אותו בפתח הדלת מגוהץ וכנוע. עמוק בפנים אני יודע שאני מוכן לקבל אותו בכל מצב - בלי מקטורן או שרוול, ואני כבר אתקן או אתרגל.
הדמיון לא מפסיק לעבוד ואני רוצה להרגיש נוח להסתובב עירום ליד כולם. ככה נולדתי, ככה היה לפני שקניתי את הבגד. אבל זה לא קל לי בכלל.
----
אז נשבר לי הלב. אז מה? זה קורה המון בחיים. זה קרה לי לפחות שלוש פעמים בשנה האחרונה. אבל אני לוקח את זה קשה. קשה מאד. מן לחץ כזה על הלב והרגשה שאף אחד לא יכול להבין אותך.
אני לא מבין את החיים כנראה... הכל היה טוב. לא ראיתי את זה בא. והתרגלתי כל כך לאהוב ולהיות אהוב שהחיים מרגישים לי כמו ריק אחד גדול עכשיו.
היינו יוצאים יחד, הוא היה לוקח אותי לבילויים עם החברים שלו, מציג אותי ומתפאר ביופי ובחוכמה שלי. כשהיינו מגיעים לדירה שלו, היינו נכנסים לחדר שלו, הוא מיד היה נועל את הדלת ומפיל אותי למיטה, אוך, כמה שזה כיף לשכב עם מישהו. ואני יודע שהוא נהנה, הוא לא זייף, ואני יודע שהוא אהב, הוא לא יכול לזייף דברים כאלה. כל הזמן משחזר את זה לעצמי בראש, איפה בדיוק הוא החליט שזה לא זה. השבוע האחרון היה שבוע "בסדר" ולא שבוע מדהים. אבל לא רבנו, אין לי מניירות נוראיות שממאיסות אותי. הדבר היחיד שקרה בחודש השני שלנו זה שהבנתי סוף סוף עד כמה אני אוהב אותו. זה קרה כשבוקר אחד שהתארגנתי לצאת לעבודה, הוא התסכל עליי בעיניים חצי עצומות מתחת לשמיכה, ואז פתאום קם ואמר: "נראה לך שאתה יוצא ככה החוצה? יהיה לך קר!" והוא מיד קם ושלף סוודר מפנק מהארון שלו. באותו יום ידעתי שאני אוהב אותו, שכבר אין לי שום ספק בזה.
אוף, אני מת... אני מת שהוא כבר יתקשר להגיד שהוא מתחרט. אבל זה לא קורה. זה פשוט לא קורה.
חבר טוב שלי נפרד מחבר שלו שבוע שעבר. הם היו חברים כבר יותר מחצי שנה. כשהוא סיפר לי על זה - הרגשתי שהוא קצת עצוב... ואח"כ הבנתי שהוא ממש עצוב, אז אמרתי לו שגם מותר להתחרט, ואם הוא באמת אוהב אותו, אז שילך ויתנצל ויחזור אליו. בראש חשבתי הלוואי שגם החבר שלי יתנהג ככה. הלוואי שהוא יושב עכשיו בוכה, והשותפה המקסימה שלו אומרת לו: אז אולי תחזור אליו.
היום החבר הטוב הודיע לי שהוא חזר לחבר שלו. בהתחלה התמלאתי שמחה בשבילו אבל עכשיו נשארו בי רק קנאה ועצב, למען האמת, למה לכל הרוחות זה לא יכול לקרות לי? למה הזורק שלי שלי לא יכול לקבל שכל ולחזור אליי? לא רוצה להתגבר, רוצה שהוא יחזור!!
בינתיים אני נשאר עם מוזות לכל מיני דימויים מפגרים לאהבה ולשיברון לב, שלא יביישו את יוסי סייס.
והעולם סוגר דלתות
בדרך-כלל, אם הבגד יפה בצורה סבירה, אתה מסכים להכניס אותו לארון הבגדים. ואז מגיעים השבועות שבהם אתה מתלהב מהבגד. מבחינתי, זה ללבוש אותו כל יומיים, לצאת איתו, וללכת לישון איתו. בכל פעם שאתה עובר ליד ראי, אתה בודק אותו, מלטף אותו ומסדר אותו כך שישב עליך כמו שצריך.
החברים שלך ישבחו ויפרגנו לך, ואולי אלה שאין להם בושה יגידו לך שהוא קצת לא מתאים לך.
אחרי שבוע-שבועיים, הבגד קצת דוהה ופתאום מתגלים קצת טעויות ביצור ותפרים קטנים נפרמים להם. יכול להיות שאחרי מכונת כביסה, הבגד היקר פתאום יתכווץ ולא יצליח לעטוף אותך, ויכול להיות שהוא יתרחב ותרגיש שאתה נעלם בתוכו. ואז מגיע המבחן האמיתי - האפשרות הראשונה שלך היא לוותר על הבגד ולזנוח אותו לטובת בגד חדש או בגד ישן ומיתולוגי מהארון. אפשרות שניה זה לפתח רגשות לבגד, ולהמשיך ללבוש אותו עוד ועוד. יש כאלה שאפילו יגדירו שזה בגד המזל שלהם, ופתאום הם ירגישו שכל עוד הבגד עליהם העולם יכול להתהפך והם יהיו מאושרים, שכשהבגד עליהם הם יכולים ללכת זקוף כמו טווסים.
עם הזמן, הבגד ידרוש עוד תחזוקה: לתפור מחדש חוטים שיצאו, לעטר אותו בטלאים ססגוניים, והכי חשוב להמשיך להיות גאים ושמחים שיש לך אותו.
כשאתה מרגיש הכי טוב עם הבגד, אתה פתאום רוצה לצאת לטייל איתו בשדרה ליד כל חנויות הבגדים. אתה רוצה לפגוש את כל הבגדים שפעם רצית אבל אז גילית שהמחיר שלהם גבוה מדי, או כאלה שנראו טוב והרגישו טוב אבל גרמו לך לפריחה קשה, כי גילית שמישהו אחר לובש אותם באותו הזמן. כשאני לבוש בבגד שלי, זה הכי כיף להסתכל עליהם בחלונות הראווה או להסתכל על האנשים האחרים שלובשים אותם, ולדעת שזהו - אתה כבר לא צריך אותם.
--
אני לא יודע מה קורה בהמשך עם הבגד הזה. הבגד שלי נעלם יום אחד. בוקר אחד התעוררתי עירום.
לא הצלחתי להבין לאן הבגד שלי נעלם אבל החיים המשיכו. יצאתי לעבוד, עירום. המשכתי ללמוד קשה, עירום, התביישתי מכולם והרגשתי חשוף. פתאום כולם מסביב נראים לבושים וכל מה שאתה מצליח להרגיש זה בושה וקנאה עזה. ופתאום זה תקף אותי - מן צריבה חזקה בחזה. ניסיתי למרוח כל מיני משחות: חברים הציעו לי להתכסות בשמיכה שלהם, אבל זה לא כמו בגד - זו רק שמיכה...
עברו שבועיים, אולי אפילו קצת יותר, וזה עדיין צורב. אני לא מצליח בכלל להכנס לחנויות הבגדים. בלילה אני חולם שאני שוב לבוש בבגד שלי. שיום אחד אני מוצא אותו בפתח הדלת מגוהץ וכנוע. עמוק בפנים אני יודע שאני מוכן לקבל אותו בכל מצב - בלי מקטורן או שרוול, ואני כבר אתקן או אתרגל.
הדמיון לא מפסיק לעבוד ואני רוצה להרגיש נוח להסתובב עירום ליד כולם. ככה נולדתי, ככה היה לפני שקניתי את הבגד. אבל זה לא קל לי בכלל.
----
אז נשבר לי הלב. אז מה? זה קורה המון בחיים. זה קרה לי לפחות שלוש פעמים בשנה האחרונה. אבל אני לוקח את זה קשה. קשה מאד. מן לחץ כזה על הלב והרגשה שאף אחד לא יכול להבין אותך.
אני לא מבין את החיים כנראה... הכל היה טוב. לא ראיתי את זה בא. והתרגלתי כל כך לאהוב ולהיות אהוב שהחיים מרגישים לי כמו ריק אחד גדול עכשיו.
היינו יוצאים יחד, הוא היה לוקח אותי לבילויים עם החברים שלו, מציג אותי ומתפאר ביופי ובחוכמה שלי. כשהיינו מגיעים לדירה שלו, היינו נכנסים לחדר שלו, הוא מיד היה נועל את הדלת ומפיל אותי למיטה, אוך, כמה שזה כיף לשכב עם מישהו. ואני יודע שהוא נהנה, הוא לא זייף, ואני יודע שהוא אהב, הוא לא יכול לזייף דברים כאלה. כל הזמן משחזר את זה לעצמי בראש, איפה בדיוק הוא החליט שזה לא זה. השבוע האחרון היה שבוע "בסדר" ולא שבוע מדהים. אבל לא רבנו, אין לי מניירות נוראיות שממאיסות אותי. הדבר היחיד שקרה בחודש השני שלנו זה שהבנתי סוף סוף עד כמה אני אוהב אותו. זה קרה כשבוקר אחד שהתארגנתי לצאת לעבודה, הוא התסכל עליי בעיניים חצי עצומות מתחת לשמיכה, ואז פתאום קם ואמר: "נראה לך שאתה יוצא ככה החוצה? יהיה לך קר!" והוא מיד קם ושלף סוודר מפנק מהארון שלו. באותו יום ידעתי שאני אוהב אותו, שכבר אין לי שום ספק בזה.
אוף, אני מת... אני מת שהוא כבר יתקשר להגיד שהוא מתחרט. אבל זה לא קורה. זה פשוט לא קורה.
חבר טוב שלי נפרד מחבר שלו שבוע שעבר. הם היו חברים כבר יותר מחצי שנה. כשהוא סיפר לי על זה - הרגשתי שהוא קצת עצוב... ואח"כ הבנתי שהוא ממש עצוב, אז אמרתי לו שגם מותר להתחרט, ואם הוא באמת אוהב אותו, אז שילך ויתנצל ויחזור אליו. בראש חשבתי הלוואי שגם החבר שלי יתנהג ככה. הלוואי שהוא יושב עכשיו בוכה, והשותפה המקסימה שלו אומרת לו: אז אולי תחזור אליו.
היום החבר הטוב הודיע לי שהוא חזר לחבר שלו. בהתחלה התמלאתי שמחה בשבילו אבל עכשיו נשארו בי רק קנאה ועצב, למען האמת, למה לכל הרוחות זה לא יכול לקרות לי? למה הזורק שלי שלי לא יכול לקבל שכל ולחזור אליי? לא רוצה להתגבר, רוצה שהוא יחזור!!
בינתיים אני נשאר עם מוזות לכל מיני דימויים מפגרים לאהבה ולשיברון לב, שלא יביישו את יוסי סייס.
והעולם סוגר דלתות
כתבה מעוררת השראה וכתובה בטוב טעם. אכן מערכת יחסים היא כמו בגדים שדורשים טיפוח,תיקון, סידור וגיהוץ. ואם בגד קצת בלוי אז מתקנים אותו או מטפחים אותו ולא זורקים אותו לפח הזבל.
השבמחק