אני עובר לתל אביב.
לפני כמעט 7 שנים, כשרק התגייסתי והבנתי ששני עוברת לתל אביב במסגרת השירות שלה, אמרתי לה: "חכי חכי, כשהסתיים השירות אני מצטרף אלייך". אחרי השירות רציתי לצאת (שוב) למחנה הקיץ וחשבתי שזה טיפשי לעבור לכמה חודשים אם אני אסע בקיץ למחנה לכמה חודשים. אותו תסריט קרה גם בשנה שלאחר מכן ומפה לשם מצאתי את עצמי תקוע בירושלים בבית ההורים עד גיל 25.
דווקא עכשיו, כשיש לי דירה משלי, דירת בוטיק מהממת בירושלים, החלטתי שאני לא מוותר על חלום המעבר.
בת דודה שלי ובת זוגתה מתארחות אצלי דרך קבע בדירה. זה אולי טיפונת מפריע לי להתעסק בדברים שלי, אבל זה בעיקר מספק לי חברה טובה ובריחה מהבדידות הנוראית שאני שרוי בה. הן מצחיקות, הן נקיות, הן מבשלות אוכל טוב וכיף איתן מאד. שתי המשפחות שלהן יודעות על הקשר שלהן אבל אף אחת לא מסכימה לקבל אותן ולארח אותן. שתיהן כרגע לא שוכרות מקום משלהן, כי העדיפו להתרכז בלימודים ולא בעבודה. וכך יצא שאין להן איפה להיות אלא אצלי. עכשיו, כששתיהן מסיימות את הלימודים, החלטתי לתפוס את הרגע ולהציע להן לחפש איתי דירה במרכז.
הדירה שלי, של דודה ורד ז"ל, תשאר ריקה בתור התחלה. מתוך כבוד לה ולמשפחה ,אני חושב שזה נכון שלא לגעת בה בשנה הראשונה. מתוך הפחד לאבד עוד שנה בירושלים - אני חושב שזה נכון לעבור עכשיו ולא עוד שנה. אח"כ נתמודד עם המשפחה כשאגיד להם שאני רוצה להשכיר את הדירה של ורד, או למכור.
מצאנו דירה חמודה לגמרי בקצה המזרחי של תל אביב. דירה עם חניה במרחק הליכה סביר ממרכזי העניינים. המעבר ביוני הקרוב. אני נרגש ונפעם. בינתיים - אני מנסה לטעום קצת מהסצנה התל אביבית.
התסריט די חוזר על עצמו: אני מסדר את עצמי הכי טוב שיש לפני שאני יוצא מהבית, מביט במראה 15 פעמים ובודק כל סנטימטר בפנים שלי. יוצא מהבית, עולה על האוטו ונוסע 50 דקות לתל אביב. מגיע למסיבה, קולט את כל המבטים שבוחנים את הבחור החדש, תוהה מה עובר להם בראש. מגניב חצי חיוך לסביבה אבל בפנים נמצא בשוק מוחלט מכמות הפרצופים החדשים שיש סביבי. מהתלהבות היסטרית מהחתיך בפינה השמאלית ומהברמן ההורס. אני מזמין לשתות משהו, עם מעט מאד אלכוהול, אלא אם בת דודה שלי מציעה לנהוג את הדרך חזרה. ממשיך לבהות בחתיך, בריקוד שלו, בצורת הדיבור שלו, בחיוך השובה, ומתלהב כמו ילד קטן.... ולא עושה כלום. בשלב מסוים עולה על רחבת הריקודים. אומרים לי שאני רוקד יפה... אני אוהב לרקוד. אבל מעולם לא הצלחתי לקרב אליי מישהו תוך כדי ריקוד... מפעם לפעם אני מגניב מבטים לחתיך עד שאני קולט שמישהו ניגש אליו ודופק לו נשיקה. אח"כ אני פחות מתלהב מהערב. נהנה עוד קצת מהריקודים. שמח שיצא לי לבלות ערב עם אנשים יפים וחמודים, עד שנגמר הכוח ואז מתבאס על הנסיעה הארוכה חזרה לירושלים.
יש לי בעיה רצינית... יש לי הרגשה שזה משהו מאד נפוץ אצל הומואים. אני מרגיש נורא נחות לעומת אנשים שאני מתלהב מהם, בצורה שגורמת לי לרצות להתחבא ולא לפנות, שמייבשת כל נושא שיחה אפשרי שאולי היה יכול לצוץ לי בראש אם לא הייתי מתרגש ומסרסת כל מחשבה חופשית שרצה לי בראש. מצד שני, כשמישהו אחר מתחיל איתי, ובינתיים אף אחד מהאנשים שהתלהבתי מהם לא עשה זאת, בא לי להעלם מהסיטואציה.
כן, המראה החיצוני קובע הרבה אצלי. אולי בגלל שאני נורא התאמצתי כדי לשפר אותו אצלי. התחלתי לאכול קצת יותר טוב, לפקוד את חדר הכושר כמה פעמים בשבוע, את הספר ואת חנויות הבגדים פעם בחודש. שילמתי כסף רב כדי להסיר שיער גם ממקומות מביכים כי לא רציתי שלי יהיה שיער במקומות שלא הייתי רוצה שיהיה שיער לבן הזוג שלי.
לפני שבוע התחלתי עם מישהו באטרף על סמך פרופיל חמוד עם תמונת פנים מבוישת. הבחור נענה לפנייה שלי ועד מהרה הגענו לקביעה כללית שאנחנו צריכים להפגש בהמשך השבוע. רק אח"כ הוא הוסיף אותי לפייסבוק וגיליתי שמדובר בבחור עם שיניים עקומות וצהובות ועם שיער על הכתפיים. ידעתי שאני לא מעוניין לצאת איתו. אני מצטער על השטחיות... אין לי שום תירוץ שיצדיק את זה מלבד זה שבא לי להימשך לבן הזוג שלי. שיער כתפיים וגב ובעיות שיניים גורמים לי בדיוק לדבר ההפוך. אפילו לא היו לי את הביצים לגמור את זה בצורה יפה. כששוחחנו בפייסבוק מאוחר יותר בשבוע והוא שאל מתי נפגשים, פשוט הפסקתי להגיב, כמו אידיוט.
אני מבין שאטרף זו לא דרך אידיאלית להכיר אנשים. אני מוכרח להתמחות באומנות ה"מינגלינג" בתוך הסצנה. לפני שבועיים יצאתי עם בת דודה שלי לשפאגט. התהלבתי שאני יוצא למקום חדש שאני לא מכיר, התלהבתי מהחבר'ה החמודים שיש שם. אבל הרגשתי כאילו אני מתפרץ לחתונה של אנשים שאני לא מכיר. כולם עמדו/ישבו שם מחוץ לבר בקבוצות קטנות, בכלל לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אפילו לרקוד לא יכולתי.
אפילו ניסיתי לצאת למקומות קצת יותר נועזים. לפני יומיים יצאתי עם בת דודה שלי ובת זוגתה לאפטר עצמאות באומן. כבר מלא זמן שהן מנסות לשכנע אותי לנסות את הליין הזה. הלחיץ אותי התמונות שלהן מהמסיבות הקודמות שהן הלכו אליהן. כל הגברים השווים בלי החולצה. אין לי גוף מכוער אבל בהחלט אין לי גוף כזה. רק אח"כ הבנתי שזה ממש לא חובה להוריד חולצה, ושיש גם מלא גברים עם גוף קצת פחות שווה מהדוגמנים שהן הצלטמו איתן. קניתי גופיה חדשה במיוחד למאורע. בתור ירושלמי שורשי שהיה קצת מלא וקצת שעיר בעברו, מעולם לא לבשתי חולצה בלי שרוול.
נמצאו 3 פוטנציאליים במסיבה. אחד שבכלל לא שם עליי. אחד שהסתכל עליי ובחן אותי ואז נעלם, ויותר מאוחר ראיתי אותו מתנשק עם מישהו בבית קפה בחוץ. ועוד אחד, שהתעלה על כל הבחורים שראיתי בחיי, שיכול להיות שהזיתי אבל גם הוא בחן אותי אותי לא מעט. אבל הוא היה כל כך יפה שהרגשתי קפוא לחלוטין ולא עשיתי כלום. מאוחר יותר ראיתי אותו עם רוקד מישהו מכוער ומנופח. אמרתי לעצמי: יאללה, נתקרב.... כשהייתי מספיק קרוב כדי לגעת בו הם התחילו להתנשק... באסה! גם ככה נראה לי שלא הייתי עושה כלום.
אז איך אני מסתדר בביצה הזו? ואיך אני מוצא בחור שיתאים לקריטריונים הקשיחים שלי: ח"ח - חתיך חכם (או חכם חתיך). איך אני נראה אם ערב שלהם אני בוהה בבחור ולא עושה כלום? אני מתייחס להכל כמו משחק מחשב, או משימה בעבודה. אני מחפש אלגוריתם טוב לבעיה. אבל הפעם גוגל לא יכול לעזור לי ואם אני לא מנסה כלום אז גם אפשר להגיד שאני צובר 0 ניסיון מכל מסיבה כזו. אני מקווה שזה יתחיל להראות יותר טוב.
ברצינות, אני חושב שאני מתחיל לנסות את המדריך הבא... זה טיפשי כל כך אבל אני לא מצליח לבד:
http://gaylife.about.com/od/gaysexadvice/a/pickupgayman.htm
והנה עוד אמירה שטחית לסוף: אני מפחד להתבגר ושכל הבחורים השווים כבר יתפסו.
לפני כמעט 7 שנים, כשרק התגייסתי והבנתי ששני עוברת לתל אביב במסגרת השירות שלה, אמרתי לה: "חכי חכי, כשהסתיים השירות אני מצטרף אלייך". אחרי השירות רציתי לצאת (שוב) למחנה הקיץ וחשבתי שזה טיפשי לעבור לכמה חודשים אם אני אסע בקיץ למחנה לכמה חודשים. אותו תסריט קרה גם בשנה שלאחר מכן ומפה לשם מצאתי את עצמי תקוע בירושלים בבית ההורים עד גיל 25.
דווקא עכשיו, כשיש לי דירה משלי, דירת בוטיק מהממת בירושלים, החלטתי שאני לא מוותר על חלום המעבר.
בת דודה שלי ובת זוגתה מתארחות אצלי דרך קבע בדירה. זה אולי טיפונת מפריע לי להתעסק בדברים שלי, אבל זה בעיקר מספק לי חברה טובה ובריחה מהבדידות הנוראית שאני שרוי בה. הן מצחיקות, הן נקיות, הן מבשלות אוכל טוב וכיף איתן מאד. שתי המשפחות שלהן יודעות על הקשר שלהן אבל אף אחת לא מסכימה לקבל אותן ולארח אותן. שתיהן כרגע לא שוכרות מקום משלהן, כי העדיפו להתרכז בלימודים ולא בעבודה. וכך יצא שאין להן איפה להיות אלא אצלי. עכשיו, כששתיהן מסיימות את הלימודים, החלטתי לתפוס את הרגע ולהציע להן לחפש איתי דירה במרכז.
הדירה שלי, של דודה ורד ז"ל, תשאר ריקה בתור התחלה. מתוך כבוד לה ולמשפחה ,אני חושב שזה נכון שלא לגעת בה בשנה הראשונה. מתוך הפחד לאבד עוד שנה בירושלים - אני חושב שזה נכון לעבור עכשיו ולא עוד שנה. אח"כ נתמודד עם המשפחה כשאגיד להם שאני רוצה להשכיר את הדירה של ורד, או למכור.
מצאנו דירה חמודה לגמרי בקצה המזרחי של תל אביב. דירה עם חניה במרחק הליכה סביר ממרכזי העניינים. המעבר ביוני הקרוב. אני נרגש ונפעם. בינתיים - אני מנסה לטעום קצת מהסצנה התל אביבית.
התסריט די חוזר על עצמו: אני מסדר את עצמי הכי טוב שיש לפני שאני יוצא מהבית, מביט במראה 15 פעמים ובודק כל סנטימטר בפנים שלי. יוצא מהבית, עולה על האוטו ונוסע 50 דקות לתל אביב. מגיע למסיבה, קולט את כל המבטים שבוחנים את הבחור החדש, תוהה מה עובר להם בראש. מגניב חצי חיוך לסביבה אבל בפנים נמצא בשוק מוחלט מכמות הפרצופים החדשים שיש סביבי. מהתלהבות היסטרית מהחתיך בפינה השמאלית ומהברמן ההורס. אני מזמין לשתות משהו, עם מעט מאד אלכוהול, אלא אם בת דודה שלי מציעה לנהוג את הדרך חזרה. ממשיך לבהות בחתיך, בריקוד שלו, בצורת הדיבור שלו, בחיוך השובה, ומתלהב כמו ילד קטן.... ולא עושה כלום. בשלב מסוים עולה על רחבת הריקודים. אומרים לי שאני רוקד יפה... אני אוהב לרקוד. אבל מעולם לא הצלחתי לקרב אליי מישהו תוך כדי ריקוד... מפעם לפעם אני מגניב מבטים לחתיך עד שאני קולט שמישהו ניגש אליו ודופק לו נשיקה. אח"כ אני פחות מתלהב מהערב. נהנה עוד קצת מהריקודים. שמח שיצא לי לבלות ערב עם אנשים יפים וחמודים, עד שנגמר הכוח ואז מתבאס על הנסיעה הארוכה חזרה לירושלים.
יש לי בעיה רצינית... יש לי הרגשה שזה משהו מאד נפוץ אצל הומואים. אני מרגיש נורא נחות לעומת אנשים שאני מתלהב מהם, בצורה שגורמת לי לרצות להתחבא ולא לפנות, שמייבשת כל נושא שיחה אפשרי שאולי היה יכול לצוץ לי בראש אם לא הייתי מתרגש ומסרסת כל מחשבה חופשית שרצה לי בראש. מצד שני, כשמישהו אחר מתחיל איתי, ובינתיים אף אחד מהאנשים שהתלהבתי מהם לא עשה זאת, בא לי להעלם מהסיטואציה.
כן, המראה החיצוני קובע הרבה אצלי. אולי בגלל שאני נורא התאמצתי כדי לשפר אותו אצלי. התחלתי לאכול קצת יותר טוב, לפקוד את חדר הכושר כמה פעמים בשבוע, את הספר ואת חנויות הבגדים פעם בחודש. שילמתי כסף רב כדי להסיר שיער גם ממקומות מביכים כי לא רציתי שלי יהיה שיער במקומות שלא הייתי רוצה שיהיה שיער לבן הזוג שלי.
לפני שבוע התחלתי עם מישהו באטרף על סמך פרופיל חמוד עם תמונת פנים מבוישת. הבחור נענה לפנייה שלי ועד מהרה הגענו לקביעה כללית שאנחנו צריכים להפגש בהמשך השבוע. רק אח"כ הוא הוסיף אותי לפייסבוק וגיליתי שמדובר בבחור עם שיניים עקומות וצהובות ועם שיער על הכתפיים. ידעתי שאני לא מעוניין לצאת איתו. אני מצטער על השטחיות... אין לי שום תירוץ שיצדיק את זה מלבד זה שבא לי להימשך לבן הזוג שלי. שיער כתפיים וגב ובעיות שיניים גורמים לי בדיוק לדבר ההפוך. אפילו לא היו לי את הביצים לגמור את זה בצורה יפה. כששוחחנו בפייסבוק מאוחר יותר בשבוע והוא שאל מתי נפגשים, פשוט הפסקתי להגיב, כמו אידיוט.
אני מבין שאטרף זו לא דרך אידיאלית להכיר אנשים. אני מוכרח להתמחות באומנות ה"מינגלינג" בתוך הסצנה. לפני שבועיים יצאתי עם בת דודה שלי לשפאגט. התהלבתי שאני יוצא למקום חדש שאני לא מכיר, התלהבתי מהחבר'ה החמודים שיש שם. אבל הרגשתי כאילו אני מתפרץ לחתונה של אנשים שאני לא מכיר. כולם עמדו/ישבו שם מחוץ לבר בקבוצות קטנות, בכלל לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אפילו לרקוד לא יכולתי.
אפילו ניסיתי לצאת למקומות קצת יותר נועזים. לפני יומיים יצאתי עם בת דודה שלי ובת זוגתה לאפטר עצמאות באומן. כבר מלא זמן שהן מנסות לשכנע אותי לנסות את הליין הזה. הלחיץ אותי התמונות שלהן מהמסיבות הקודמות שהן הלכו אליהן. כל הגברים השווים בלי החולצה. אין לי גוף מכוער אבל בהחלט אין לי גוף כזה. רק אח"כ הבנתי שזה ממש לא חובה להוריד חולצה, ושיש גם מלא גברים עם גוף קצת פחות שווה מהדוגמנים שהן הצלטמו איתן. קניתי גופיה חדשה במיוחד למאורע. בתור ירושלמי שורשי שהיה קצת מלא וקצת שעיר בעברו, מעולם לא לבשתי חולצה בלי שרוול.
נמצאו 3 פוטנציאליים במסיבה. אחד שבכלל לא שם עליי. אחד שהסתכל עליי ובחן אותי ואז נעלם, ויותר מאוחר ראיתי אותו מתנשק עם מישהו בבית קפה בחוץ. ועוד אחד, שהתעלה על כל הבחורים שראיתי בחיי, שיכול להיות שהזיתי אבל גם הוא בחן אותי אותי לא מעט. אבל הוא היה כל כך יפה שהרגשתי קפוא לחלוטין ולא עשיתי כלום. מאוחר יותר ראיתי אותו עם רוקד מישהו מכוער ומנופח. אמרתי לעצמי: יאללה, נתקרב.... כשהייתי מספיק קרוב כדי לגעת בו הם התחילו להתנשק... באסה! גם ככה נראה לי שלא הייתי עושה כלום.
אז איך אני מסתדר בביצה הזו? ואיך אני מוצא בחור שיתאים לקריטריונים הקשיחים שלי: ח"ח - חתיך חכם (או חכם חתיך). איך אני נראה אם ערב שלהם אני בוהה בבחור ולא עושה כלום? אני מתייחס להכל כמו משחק מחשב, או משימה בעבודה. אני מחפש אלגוריתם טוב לבעיה. אבל הפעם גוגל לא יכול לעזור לי ואם אני לא מנסה כלום אז גם אפשר להגיד שאני צובר 0 ניסיון מכל מסיבה כזו. אני מקווה שזה יתחיל להראות יותר טוב.
ברצינות, אני חושב שאני מתחיל לנסות את המדריך הבא... זה טיפשי כל כך אבל אני לא מצליח לבד:
http://gaylife.about.com/od/gaysexadvice/a/pickupgayman.htm
והנה עוד אמירה שטחית לסוף: אני מפחד להתבגר ושכל הבחורים השווים כבר יתפסו.
