השלב של הפיצוץ כבר קרוב מאוד, אני מרגיש את זה. אני כבר לא יכול לסבול את ההתנהגות של ההורים שלי (שניהם). כן, גם אבא הצטרף לחגיגה ושניהם ביחד עושים את הפרצוף הכי פגוע שלהם כשהשם שלה עולה. אני לא כבר לא שומע מאימא כלום חוץ מכמה ששני נחותה לידי, כמה שאני לא מגיע לה, כל -כך נמאס לי מזה. אני כל-כך לא מסכים איתה, וזה יכול להיות נסבל מדי מפעם כשהיא אומרת את זה, אבל עכשיו זה כל מה שיש לה לומר לי וזה מדכא. ואז אני הולך לחדר ומסתגר ומי נכנס? אבא! אבא'לה היקר, מרגיע אותי ומנסה להסביר שאימא רק צוחקת, אבל מיד נכנס איתי לשיחה שאני שפוט של שני ושאני מזדנב אחרי שני לכל מקום כשבצעם אנחנו לא חברים, וששני רק רוצה להראות לו ולאימא שהם לא ישיגו את מה שהם רוצים. שטויות במיץ, אבא, שטויות במיץ!!!!!!
אני חבר כל-כך טוב שלה, זה טבעי שאני אהיה אצלה הרבה ואבלה איתה, ואלך לכל אירוע שלה. אז למה אני צריך לתת דין וחשבון להורים שלי על הפגישות שלי איתה.
ואם אצל אימא זה בלתי נסבל, אצל אבא זה כבר שוחק עצבים. כי אבא לא מדבר כמו אימא, הוא צועק, הוא נובח. וכשזה קורה אני פשוט אוטם את עצמי ולא מקשיב לו ולא לאף אחד אחר בבית - זה מה שירחיק אותי מההורים. ולא די בכך, הוא מתעקש להישאר בחדר שלי כדי לשחק במשחק מאד פשוט שמגיע עם ווינדוס ופתאום הוא שם לב שהחדר שלי מבולגן. כשאבא רואה חדר מבולגן אז מתחיל להיות לו אדום בעיניים והוא הופך למן גייזר שמספיק שהוא טיפה יהיה עצבני עליי בגלל משהו אחר והוא יתחיל להתפרץ. והנושא הזה עם שני מעניק לו לא מעט עצבים עליי, שילוב שיצר מריבה מאד קשה אִתו. נמאס לי אבא, נמאס לי, השולחן שלי לעולם לא יהיה מסודר תמיד, אני הרי חי פה!!! אני לומד פה!!! אני נמצא בתקופת הבגרויות שבה אני פורש על השולחן שלי את כל החומרים שאני צריך לשנן, תעזוב אותי במנוחה!!!!
אימא הציעה שאני אחזור לטיפול פסיכולוגי.... אם רק הייתי יודע שההורים לא יהיו לחוצים כמו שהם היו לחוצים כפעם הלכתי לפסיכולוגית, הייתי בשמחה הולך. אבל מה לעשות - מאז שסיפרתי להם להורים שלי יש בעיות אמון קשות בכל מי שמדבר איתי. אז אמרתי לאימא שאני מעדיף שלא לחזור לזה, בצורה נורא בטוחה ונראה לי שהיא לא תציע לי את זה שוב.
אני מפחד..... כל-כך!!! כשכבר אין לימודים אז אני כבר לא אוכל לתרץ את הפגישות שלי עם שני וההורים מעלים יותר ויותר את סף הפגישות. הם דורשים שאני אדלל את הקשר בינינו, ואני רק מרגשי שאני ושני מתקרבים. אני בטוח שאם אני אדבר על זה עם שני היא תגיד לי שאם צריך אז באמת נתרחק, אני כל-כך לא מעוניין בזה. זה רק יגרום לי רגשות אשם. למה היא צריכה להיות מעורבת בכל זה? מסכנה! זה עניין שלי ושל ההורים הבעייתיים שלי והיא נתקעה באמצע, חוטפת כמעט את כל המכות שההורים זורקים עליי.
ההורים שלי בטראומה, ושם דבר לא ישנה את זה. האמון שהיה להם בי בכיתה י' כבר לא יהיה אותו דבר. ואני הולך לאכול אותה בגלל זה... בגדול.... אני מאד מקווה שזה לא נכון, אבל לדעתי זה לא הולך להיות הפרק האחרון שבו אני אדווח על התדרדרות.....
אני חבר כל-כך טוב שלה, זה טבעי שאני אהיה אצלה הרבה ואבלה איתה, ואלך לכל אירוע שלה. אז למה אני צריך לתת דין וחשבון להורים שלי על הפגישות שלי איתה.
ואם אצל אימא זה בלתי נסבל, אצל אבא זה כבר שוחק עצבים. כי אבא לא מדבר כמו אימא, הוא צועק, הוא נובח. וכשזה קורה אני פשוט אוטם את עצמי ולא מקשיב לו ולא לאף אחד אחר בבית - זה מה שירחיק אותי מההורים. ולא די בכך, הוא מתעקש להישאר בחדר שלי כדי לשחק במשחק מאד פשוט שמגיע עם ווינדוס ופתאום הוא שם לב שהחדר שלי מבולגן. כשאבא רואה חדר מבולגן אז מתחיל להיות לו אדום בעיניים והוא הופך למן גייזר שמספיק שהוא טיפה יהיה עצבני עליי בגלל משהו אחר והוא יתחיל להתפרץ. והנושא הזה עם שני מעניק לו לא מעט עצבים עליי, שילוב שיצר מריבה מאד קשה אִתו. נמאס לי אבא, נמאס לי, השולחן שלי לעולם לא יהיה מסודר תמיד, אני הרי חי פה!!! אני לומד פה!!! אני נמצא בתקופת הבגרויות שבה אני פורש על השולחן שלי את כל החומרים שאני צריך לשנן, תעזוב אותי במנוחה!!!!
אימא הציעה שאני אחזור לטיפול פסיכולוגי.... אם רק הייתי יודע שההורים לא יהיו לחוצים כמו שהם היו לחוצים כפעם הלכתי לפסיכולוגית, הייתי בשמחה הולך. אבל מה לעשות - מאז שסיפרתי להם להורים שלי יש בעיות אמון קשות בכל מי שמדבר איתי. אז אמרתי לאימא שאני מעדיף שלא לחזור לזה, בצורה נורא בטוחה ונראה לי שהיא לא תציע לי את זה שוב.
אני מפחד..... כל-כך!!! כשכבר אין לימודים אז אני כבר לא אוכל לתרץ את הפגישות שלי עם שני וההורים מעלים יותר ויותר את סף הפגישות. הם דורשים שאני אדלל את הקשר בינינו, ואני רק מרגשי שאני ושני מתקרבים. אני בטוח שאם אני אדבר על זה עם שני היא תגיד לי שאם צריך אז באמת נתרחק, אני כל-כך לא מעוניין בזה. זה רק יגרום לי רגשות אשם. למה היא צריכה להיות מעורבת בכל זה? מסכנה! זה עניין שלי ושל ההורים הבעייתיים שלי והיא נתקעה באמצע, חוטפת כמעט את כל המכות שההורים זורקים עליי.
ההורים שלי בטראומה, ושם דבר לא ישנה את זה. האמון שהיה להם בי בכיתה י' כבר לא יהיה אותו דבר. ואני הולך לאכול אותה בגלל זה... בגדול.... אני מאד מקווה שזה לא נכון, אבל לדעתי זה לא הולך להיות הפרק האחרון שבו אני אדווח על התדרדרות.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה