שני בדיוק יצאה ממני. היא באה אליי אחרי בית-ספר, אחרי הטקס, היא באה כדי שנלמד למבחן גדול שיש לנו ביחד. אבל האמת שאני ושני לא כל-כך יכולים ללמוד ביחד. בדרך-כלל זה כי אנחנו מבזבזים את הזמן על לנשנש (להתחזר על ארון הממתקים), ובעיקר על לפתוח את המיטה ולהיזרק על המיטות ולהסתלבט על המיטה גדולה כאילו אנחנו אריות-ים ענקיים שמשתזפים בשמש (ראיתי אתמול קצת נשיונל-גיאוגרפיק...). אבל היום עשינו את מהו שכבר הרבה מאד זמן לא עשינו - שיחת-נפש. אני מודה, זה באשמתי שמזה כל-כך הרבה זמן לא עשינו שיחת-נפש אבל זה היה כי רציתי לשמור על הפרטיות שלי בעניין המיניות. אבל מה שמדהים הוא שהיום (כמעט) לא דיברנו על נושאים של נטיות-מיניות. בעיקר אני הייתי הפורק של המחשבות שלי. דיברתי איתה על את המחסום החברתי שלי, על איך שאני לא מצליח להפתח לאנשים, על הדימוי העצמי הנמוך שלי ואיך שאני כל-הזמן מחפש עוד סיבות כדי להוריד אותו.
אני חושב שאחת הסיבות העיקריות שהסכמתי לעשות איתה את השיחה הזאת זה בשביל שהיא תתעדכן במה עובר עליי. שא תחשוב שכל מה שעובר לי בראש זה הרהורים על הנטיות המיניות שלי ושיש עוד דברים שכן אפשר לדבר עליהם. אני גם חושב שהיא רצתה את השיחה הזאת כל-כך וחיכתה לה כבר מלא זמן. אני יודע כמה היא הייתה עצובה בתקופה שלא דיברתי איתה, כמה זה העיק עליה. זה כל-כך הציג לי שהיא הייתה כל-כך מדוכאת וזה היה בגללי. אני בכלל אדם שלא מסוגל לפגוע באף-אחד ולוקח הכל ברצינות. אם אני יודע, או אפילו רק מרגיש שפגעתי במישהו, לא משנה כמה אנחנו רחוקים ואפילו אם אני שונא אותו, אני אתאמץ ממש כדי לפצות אותו ושהוא יסלח לי. ושני גם לא הייתה סתם פגועה, היא הייתה סבורה. היו ימים שהיא הייתה יוצאת דומעת מהכיתה וחוזרת עם פנים אדומות ורטובות. היא לא רצתה שאני אדע שאני גורם לה את זה, היא ידעה שזה יציק לי והיא רצתה לשתף איתי פעולה ולא להכריח אותי לשתף אותה. זאת סיבה אחת לשיחה הזו. סיבה שנייה היא הסקת מסקנות משני הדפים שהיו מעיין יומן חד פעמי, שמצאתי במחברת שלה והבנתי (וגם אמרו לי...) שיכול להיות שהיא לא סיפרה לי על התוכן של הדפים בגלל שאני לא הייתי יותר פתוח איתה ולא דיברתי איתה על עצמי בכלל. אבל מה אני יכול לעשות? התרגלתי להפנים את ההתרחשויות שקורות לי ולא לספר. אני בכלל לא בטוח שנתחיל עכשיו שוב לדבר כמו פעם. זה גם קצת מפחיד אותי. קל מאד להכנס עם שני לשיחה על נטיות מיניות ואני לא רוצה שזה יגיע לזה. אני באמת רוצה להתנתק מהנושא הזה, לא לחשוב על זה, לדבר דברים אחרים, ושהנטייה המינית תתגבש כבדרך אגב. אני מפחד לספר לה דברים שאני לא רוצה שהיא תדע.
כבר סיפרתי שאני ילד נורא פסימי לגבי כל דבר שקשור אליי?? אני שם לב למה שאני כותב ואני חושב שאני הייתי אומר על זה שזה "בולשיט!" ושאין לי ממה לפחד, ושיאללה וששני היא בלאו-הכי החברה הכי טובה שלי ושלא יכול לקרות כלום.
לפעמים זה טוב שיהיה פיצול אישיות, אישיות אחת תחיה אישיות שניה תבקר את האישיות הראשונה. אני מכור לביקורות, אני לא יודע להעריך את עצמי אז אני סומך על אנשים אחרים שיעשו את זה. אז אולי באמת כדאי לי לפתח מעין אישיות שניה כזאת שתספק לאישיות המרכזית שלי את החיזוקים שהיא צריכה. אבל איך יוצרים אישיות שניה?!
טוב, ההורים שלי החליטו להכין אוכל ולאכול אותו בזמן צפייה בטקס המרכזי, אז אני חייב ללכת להתפטם קצת.... :c) ביי!
אני חושב שאחת הסיבות העיקריות שהסכמתי לעשות איתה את השיחה הזאת זה בשביל שהיא תתעדכן במה עובר עליי. שא תחשוב שכל מה שעובר לי בראש זה הרהורים על הנטיות המיניות שלי ושיש עוד דברים שכן אפשר לדבר עליהם. אני גם חושב שהיא רצתה את השיחה הזאת כל-כך וחיכתה לה כבר מלא זמן. אני יודע כמה היא הייתה עצובה בתקופה שלא דיברתי איתה, כמה זה העיק עליה. זה כל-כך הציג לי שהיא הייתה כל-כך מדוכאת וזה היה בגללי. אני בכלל אדם שלא מסוגל לפגוע באף-אחד ולוקח הכל ברצינות. אם אני יודע, או אפילו רק מרגיש שפגעתי במישהו, לא משנה כמה אנחנו רחוקים ואפילו אם אני שונא אותו, אני אתאמץ ממש כדי לפצות אותו ושהוא יסלח לי. ושני גם לא הייתה סתם פגועה, היא הייתה סבורה. היו ימים שהיא הייתה יוצאת דומעת מהכיתה וחוזרת עם פנים אדומות ורטובות. היא לא רצתה שאני אדע שאני גורם לה את זה, היא ידעה שזה יציק לי והיא רצתה לשתף איתי פעולה ולא להכריח אותי לשתף אותה. זאת סיבה אחת לשיחה הזו. סיבה שנייה היא הסקת מסקנות משני הדפים שהיו מעיין יומן חד פעמי, שמצאתי במחברת שלה והבנתי (וגם אמרו לי...) שיכול להיות שהיא לא סיפרה לי על התוכן של הדפים בגלל שאני לא הייתי יותר פתוח איתה ולא דיברתי איתה על עצמי בכלל. אבל מה אני יכול לעשות? התרגלתי להפנים את ההתרחשויות שקורות לי ולא לספר. אני בכלל לא בטוח שנתחיל עכשיו שוב לדבר כמו פעם. זה גם קצת מפחיד אותי. קל מאד להכנס עם שני לשיחה על נטיות מיניות ואני לא רוצה שזה יגיע לזה. אני באמת רוצה להתנתק מהנושא הזה, לא לחשוב על זה, לדבר דברים אחרים, ושהנטייה המינית תתגבש כבדרך אגב. אני מפחד לספר לה דברים שאני לא רוצה שהיא תדע.
כבר סיפרתי שאני ילד נורא פסימי לגבי כל דבר שקשור אליי?? אני שם לב למה שאני כותב ואני חושב שאני הייתי אומר על זה שזה "בולשיט!" ושאין לי ממה לפחד, ושיאללה וששני היא בלאו-הכי החברה הכי טובה שלי ושלא יכול לקרות כלום.
לפעמים זה טוב שיהיה פיצול אישיות, אישיות אחת תחיה אישיות שניה תבקר את האישיות הראשונה. אני מכור לביקורות, אני לא יודע להעריך את עצמי אז אני סומך על אנשים אחרים שיעשו את זה. אז אולי באמת כדאי לי לפתח מעין אישיות שניה כזאת שתספק לאישיות המרכזית שלי את החיזוקים שהיא צריכה. אבל איך יוצרים אישיות שניה?!
טוב, ההורים שלי החליטו להכין אוכל ולאכול אותו בזמן צפייה בטקס המרכזי, אז אני חייב ללכת להתפטם קצת.... :c) ביי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה