יום חמישי, 8 במאי 2003

כפרה עליי

כן, גם אליי הגיע היום הזה בשנה שבו גם ההורים מתוודעים למה קורה לי בבית-ספר -יום ההורים. ימי ההורים האלה אף פעם לא היו צרה גדולה מדי בשביל, אני בסה"כ תלמיד די טוב והמורים אוהבים אותי. יש לי גם מחנכת, הו, איזה מחנכת!!! :) אני כל-כך אוהב אותה. המחנכת שלי תמיד מעודדת אותי, היא חמודונת שמתמצאת בכל דיבורי הצ'חצ'וחה המצחיקה. פשוט כיף לי להיות איתה, לשמוע את התגובות שלה לכל הבעיות שלנו המתבגרים, מהפה שלה הכל נשמע קל. היא גם חברה טובה מאד של שני. קשה להבין שהיא המחנכת כי היא כל-כך נמאת בתוכנו התלמידים ויש לה קשר הדוק עם כל אחד מאיתנו. בכל יום הורים היא מרעיפה עליי המוני מחמאות וגורם לי להספמיק כמו עגבניה. אך כמובן שלהורים שלי זה לא מספיק. הם רוצים גם בן עם ביטחון עצמי, עם חבר'ה, עם חברה ועוד דברים שכאלה. והם לא חששו להציג את זה הפעם בפני המחנכת. כמון שהמלאכית שלי לא אכזבה אותה והחלה לסתור כל טענה שלהם. "אז מה אם הם (אני ושני) לא חברים? גם לי יש חברות וחברים וחבר טוב שהיה לי מכיתה א' ובסופו של דבר גם נהיה לי בעל!", "די! מה אתם צוחקים עליי?!", "אני מסתובבת כמו טווס בבית ספר ואומרת לכולם - הילד הזה (אני) הוא שלי". אבל אימא שלי, לא מפיק לה המחמאות שקיבלתי, היא לא מאמינה שיש לי חברים בבית-ספר ויש לי מעט ביטחון עצמי, והיא יצאה מהפגישה בפרצוף חמוץ ומגעיל. בדרך למטה ההורים פגשו את היועצת שלי. חשבתי שאימא תתחיל לנבוח עליה אבל להפתעתי הרבה ההורים הסכימו להכנס איתה לפגישה ספונטנית בה הם יסדרו איתה את העניינים אחת ולתמיד ובאותה ההזדמנות יישרו איתה את הקווים בטיפול שלי. חיכיתי להם כל-כך הרבה זמן בחוץ. התחלתי להריץ בראש שלי סרטי זוועה (היועצת יוצאת עם פנס בעין ואימא שלי ועם ציפורן שבורה או שאימא שלי יוצאת רוטבת פנים מבכי ופתאום אני אהפוך לשיחת היום בבי"ס). בהחלט לא נעים. אב לבסוף ההורים שלי יצאו משם כאילו חזרו מהעבודה (כאילו לא קרה כלום) וחזרנו הביתה.
אבא רצה להסב את דעתי לכמה "בחורות חמות" יש בבית-ספר. כזה הוא אבא שלי, מאז ומתמיד ניסה להביך אותי. אני חושב שמאז שסיפרתי לו על הנטיות שלי אז המטרה שלו כשהוא אומר לי דברים כאלה השתנתה לבאמת לגרום לי להסתכל על בנות אבל אני לא מתעצבן מזה, אני מחייך בביישנות ואמר לו "די!" :c).
אימא עדיין לא האמינה וכל העסק התחיל לעצבן והתחלתי לצעוק עליה. היא התחילה לשאול שאלות על המלאכ....המחנכת שלי כאילו שרצתה לבדוק עד כמה היא אמינה. ועוד איזה שאלות.... "מאיזה בית היא באה?" , "מה ההשכלה שלה?" , "מה היא מלמדת? מקצועות פלצניים?" . כאילו שהיא כבר לא מסוגלת לבטוח באנשים שהם לטובתי ונגדם. כל-כך מעצבן!!
אבא פתאום שם לב לפרצוף העקום שאני עושה אל מול השאלות של אימא והתחיל לשטוף אותה.... "תראי איזה ילד מדהים יש לך", "את צריכה להתגאות בו", "כל-כך הרבה מחמאות", "כולם אוהבים אותו".... אני כל-כך אוהב אותו ברגעים האלה, ומאידך אני מרחם על אימא המסכנה שמתנהגת כמו שהיא מתנהגת כי היא לא יודעת איך להתנהג ואבא שוטף אותה על זה. כך, לאורך כל הנסיעה הבייתה זכיתי בעקיפין לשפע של מחמאות מאבא, עד שהוא הצליח לשבור את מסכת הדאגה שלה וגם היא הודתה שאני באמת ילד מקסים.... "כפרה עליך".

נורא עניין אותי נושא השיחה עם היועצת. תחקרתי את אימא, כל מה שהיא אמרה זה שהם רק וידאו שאני לא אדבר איתה על נושא הנטיות המיניות כי זה דבר שהיא צריכה להשאיר לי. לדבריה, היא הסכימה. לא איכפת לי שלא לדבר איתה על זה, באמת הנושא שיותר מטריד אותי זה נושא ההערכה העצמית...

ועכשיו אני חייב לגשת לספרים שיכינו אותי לעוד מבחן מרנין שיהיה לי מחר על הבוקר.
אז שיהיה לילה טוב ובהצלחה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה