מה שטלפון אחד עושה למחשבות

הוא התקשר. אילן. למה הוא מתקשר? אני עדיין בכלל מעניין אותו? כל פעם שאילן מתקשר אני חושב על זה, חושב שטעיתי כשחשבתי שאני כלום בשבילו. אולי זה באמת חשוב לו לשמור איתי על קשר. אני יותר מדי אובססיבי לגביו, מדוע אני מתקשה להבין שהחיים הם לא רק שחור ולבן. הוא מתקשר ושואל לשמלומי, והוא עושה את זה כל כמה שבועות למרות שאני בכלל לא מנסה ליצור איתו קשר. יכול להיות שזה בגלל שאילן נמצא תמיד במחשבות שלי. (כמעט) אין יום שאני לא מקדיש לפחות דקה כדי לחשוב עליו ועלינו ועל פעם ולהתגעגע אליו. אבל אני כל-כך התרחקתי ממנו, הכל כל-כך השתנה מאז שהיינו חברים כאלה, שמספרים אחד לשני הכל. עכשיו יש לי כל-מיני חששות מלהתקשר אליו, אני מפחד שאם אני אתקשר אליו אני עלול להגזים ולהתקשר יותר מדי ואז הוא ירתע ואז כבר לא יהיה קשר. אני מעדיף כבר לראות את הקשר שלנו כלא-קיים כדי שאני לא אפגע שוב. ואני מפחד להגיע למצב שאני שאני שוב אעריץ אותו ואנמיך את הדימוי העצמי שלי לעומתו. יש בו כל-כך הרבה תכונות שאני מחפש בעצמי: הוא מלא ביטחון עצמי, הוא יכול לעמוד על דעתו ולשוחח דיון אמיתי עם דעות מבוססות, הוא מקסים את כל מי שהוא רוצה (והרבה פעמים גם את כל מי שלא רוצה), הוא יודע איך לנהוג עם אנשים לא רצויים ואנשים מגעילים. אני זוכר איך הוא היה "המגן" שלי בחטיבה כשהיו לנו כל-מיני ילדים מגעילים בבי"ס שהציקו לילדים שקטים כמוני. הוא יודע לבלות, לצאת לעיר, למועדונים, ולשמור על קשר עם מספר חברים במקביל. יש לו מטרות ברורות בחיים והוא תמיד יודע מה לעשות כדי להשיג את מה שהוא רוצה. בשלב זה, שני הייתה מזכירה לי שהוא גם מניאק מסריח ושמה שהוא לא מרגיש זה שיש הרבה ילדים ששונאים אותו על מי שהוא ואיך שהוא מתנהג, איך שהוא מנצל ילדים בשביל להשיג את מבוקשו. מה אני אגיד, אולי זה נכון, קל לי מאד לקלל אותו לפעמים ולומר שכבר אין קשר בינינו אבל המחשבות עליו אומרות לי הכל - אני עדיין אוהב אותו (או לפחות את מי שהוא היה) ולפעמים אני אפילו חושב שאני מוכן לקבל אותו שוב, אז-מה? אני לא שם לב לזה שהוא מנצל אותי על ימין ועל שמאל וככה זה גם לא מפריע לי. הוא גם... וזה קצת קשה לי לומר, זה קצת מגעיל שאני מדבר עליו ככה ואנחנו היינו חברים הכי טובים... הוא גם נורא יפה, תענוג להביט בו, על השיער היפה שלה, על האעניים המדהימות והאף החמוד שלו, על הגוף שלו שבקושי הצמיח שערות ולכן הוא נשאר חלק ויפה, על השרירים שלו, הידיים. אהבתי אותו מכף רגל ועד ראש... כן, נמשכתי אליו ואני ממש מתבייש בזה, כי בקטע הזה אני ניצלתי את החברות בינינו. לא היה לו מושג שאני מסתכל עליו ככה. הוא לא ידע שאני חוטף צמרמורת בכל פעם שהוא נוגע בי. (אני בטוח, אבל ממש, שאני אתחרט על הכתבתי את הפרק הזה, זה הסוד הכי גדול שלי, טוב.... מתקרב להכי גדול שלי. וכששני תגלה את היומן... בבוא הזמן היום הזה יגיע). זה לא הקטע שנמשכתי לגבר, זה זה שנמשכתי לחבר הכי טוב שלי, הצגתי לו את זה כאילו הוא אח שלי, אבל מעולם לא חשבתי ככה על אח שלי. זה פשוט לא היה בסדר. להיות תמיד קרוב אליו, לישון איתו, לחיות איתו, להיות באותו חדר איתו כשהוא מתלבש, להגיד לו "סחה, אחי!" כשהוא מראה לי איך הוא פיתח את שרירי הבטן שלו בזמן שאני מת מפנים... שאני מת לגעת בהם.

ואני יודע שהמסקנה מכל המשיכה העזה שלי אליו נראית חד משמעית - אני הומוסקסואל. אבל לאו-דווקא, אם כל הבנים בעולם היו אילן אז אכן הייתי יכול לומר - היי, אני נמשך לבנים ואני הומו. אבל המצב לא ככה, אני אף פעם לא מוצאאת עצמי חושב על בנים אחרים מלבד אילן. יש בנים שאני מתפעל מהיופי ומהגוף שלהם, אבל אני לא באמת "חושב" עליהם, כלומר - עליי ועליהם. אולי הניסיון הראשון הוא שמשנה, ואם נדלקת קודם על בחורה אתה סטרייט ואם נדלקת על בחור - אתה הומו, אבל אולי לא, אולי אני רק צריך לטעום קצת מעולם הסטרייטיות ואז להחליט. השאלה היא - כיצד אני מתנסה בקשר עם סטרייטית? שני לא תסכים בחיים שנשנה את הקשר בינינו לסוג יחסים שונה, אני בהחלט לא עושה צעדים בשביל הלכיר בנות, לפחות לא במובנים האלה. והמצפון שלי לא כל-כך מאפשר לי לגרום לבת תמימה להיות כלי עזר בהתנסות שלי. אוי אילן, תצא לי כבר מהראש!!!! כבר עבר זמן רב מאז שהקשר בינינו דאך ורק אני מבלבל את עצמי במחשבות עליו. אני בספק אם יש לו איזה מחשבה קלושה עליי אפילו פעם אחת בשבוע. זה לא נראה שמשבר-אילן שלי עובר, הוא רק נרגע ובכל פעם שאני חושב עליו טיפה יותר מדי אז כל הרגשות גועשות בי מחדש כאילו אני עדיין מצפה ממנו שיתקשר אליי בכל-יום וידבר איתי, שנפגש ושנישן אחד אצל השני. 
דיברתי על זה עם הפסיכולוגית, היא אמרה לי לעזוב את זה כי זה נורמלי וטבעי ושלכל אחד יש את המשיכות שלו לאותו מין בגי ההתבגרות, שזה בא לכל אחד בעוצמות שונות ואז הם נחלקים לכמה קבוצות: קבוצה אחת מורכבת מאנשים שמתעלמים מזה ולא רואים בזה חשיבות ומאנשים שמתנסים ומתחרטים - הם מגיעים בסוף להיות סטרייטים. קבוצה שניה המורכבת מאנשים שרואים במיניות שלהם כתכונה שמקבלים אותה כמובן מאליו כמו צבע שיער או עיניים ואז הם באמת זורמים עם הנטיה שלהם, קבוצה אחרת שפשוט לא יכולה להתעלם מהנטיות האלה לא משנה כמה תרצה - ואלה באמת ההומוסקסואליים. ויש את אלה רוצים להנות משני העולם - הבי-סקסואלים. אי יודע שיש שיגידו שזה שטויות ויש שיגידו שיש הרבה מעבר לזה אבל ההסבר הזה הוא קצר ואני לא חושב שהוא פוגע לא בהומואים, לא בדו-מיניים ובודאי שלא בסטרייטים. בעצם מה שהפסיכולוגית נסתה לומר זה שאם אני אפסיק לרגע להרהר בכמה אני הומו ולהתחיל להשתחרר קצת, אולי זה יעזור לי להכיר את המין השני מנקודת מבט אחרת ולא רק כמין ידידותי בלבד. היא צודקצת, זה לפחות נשמע מאד הגיוני....

מאד הגיוני... אבל בינתיים אני עושה רק את ההיפך. ארור שכמוני. אני כל-כך אצטער שלא התאמצתי טיפה יותרכדי להרחיק את המחשבות האלה מהראש. חסר לי מה לעשות ואיך להעסיק את עצמי?! אני כל-כך רוצה ליצור אווירת שלום בבית, אני כל-כך רוצה שההורים שלי היהיו מאושרים סוף-סוף ושאימא תפסיק להיות מודאגת. אני כל-כך רוצה לגדול, להתחתן ולהקים משפחה ולפרנס אותה. ו... הופס! שוב הגעתי למחשבות על העתיד. אוי ויי... כמה מצוקות תעלה בי שיחת טלפון אחת מאילן... :c(