שלום. למרות שנראה שהכל עבר, אני חייב לספר על מה נסגר עם הריב של אימא ואבא. אתמול חזרתי מפגישה בבית-סםר לבית ריק, ההורים היו בקניות. הם חזרו כולם, אימא ואבא ביחד, כאילו לא קרה כלום. לא הבנתי בדיוק איך זה יתכן, יכול להיות שזה בגלל שבקשתי מאימא שלא להפוך את זה לריב גדול ומתמשך אחרי שהיא סיפרה לי קצת על הריב הזה. היא סיפרה לי שהיא באמת חושבת שהיא טעתה אבל אבא התפרץ הגזים גם בתגובה שלו. היא שונאת את זה שבכל פעם שהוא מתעצבן הוא משווה אותה לאישה שאימא שלי הכי פחות אוהבת - אימא שלה (המשוגעת). היא שונאת שאבא משווה אותה לבני משפחתה האיומים כאילו הייתה אחד מהם, ואבא מייחס כל תכונה או פעולה רעה של אימא לקשר המשפחתי שלה איתם. זה מוציא את אימא שלה מדעתה.
היום שאלתי את אימא אם היא התפייסה איתו... היא אמרה שלא. אם הריב בין ההורים הוא לא קולני ומגעיל, אז אי-אפשר להבחין בריב ביניהם. כי המצב הנורמלי הוא שהם בקושי מדברים, אין ביניהם שום רומנטיקה חוץ מכמה דברים סמליים (מתנות ליומולדת וכאלה) והדיבורים ביניהם זה בד"כ על הנושאים שקשורים בשניהם - הבית, המשפחה, הכסף והילדים. אז ככה שאין ממש הבדל בין ריב שקט ביניהם לבין המצב הנורמלי.
היום הרהרתי בשאלה, שמאז ומעולם הפחידה אותי ואיימה עליי בכל פעם שהיא עלתה - העתיד. מה הולך להיות בעתיד שלי? אני הולך להיות הומוסקסואל? (שאלה שעולה הרבה) אני הולך עשיר או עני? שני ואני נמשיך להיות ככה לתמיד? אני בכלל אצליח באוניברסיטה? והשאלה שעלתה היום היא - עד כמה יהיה לי מעניין במקצועות שאני יכול לבחור בחיים?
אני טיפוס שתמיד בוחר בבחירות הכי ברורות, הכי פרקטיות. אני לא אבחר במקצועות כמו תיאטרון ואומנות, כי סיכויי ההצלחה הם קטנים לעמת הנדסאות, אלקטרוניקה וכו'. אבל גם יש גבול לכמה שאני נותן לפרקטיות להשפיע על החירות שלי ולכן אני לא בוחר במקצועות מסובכים וקשים כמו אלקטרוניקה והנדסאות. אבל זה ממש מעניין אותי - האם הכיוון שאני בוחר לחיים הוא נכון בשבילי? האם אני אהנה לעסוק בתחום שבחרתי? האם אני אהנה בצבא?
בהיבט הזה אני ממש מקנא בתלמידים ממגמת תיאטרון, אומנות, מוסיקה, ציור או קולנוע. המקצועות האלה נראים כל-כך כיפיים ומעניינים. התהילה קורצת לי, להביט בתוכניתו של גיא פינס (וכן, יש הרבה ביקורת על התכנית הזאת, אבל מה לעשות שתמיד כשנתקלים בה בטלוויזיה אז נתקעים על ערוץ 3) ולפנטז שככה גם אני אהיה, מגניב כזה לבוש בטעם טוב, חונך איזה מועדון לילה חדש. אני חושב שההחלטות שאני מקבל על עצמי עכשיו יכולות להשפיע על כל המשך החיים שלי וזה מעצבן, כי ככל שאני גודל אני מתפקח מהתמימות שבה אני חי ויודע יותר מה אני צריך לעשות. עכשיו אני במצב שרב ההחלטות שלי מתקבלות רק אחרי התייעצות עם שני. אנשים יכולים לכופף את הדעה שלי עם הדעה שלהם ואני באמת אחשוב שהם צודקים. יש לי כושר שכנוע איום וכושר השתכנעות מדהים. ופתאום גלשתי כבר להווה ועזבתי את העתיד, אבל ככה זה עם מחשבות, מתחלפות מתי שבא להן...
לילה טוב!
היום שאלתי את אימא אם היא התפייסה איתו... היא אמרה שלא. אם הריב בין ההורים הוא לא קולני ומגעיל, אז אי-אפשר להבחין בריב ביניהם. כי המצב הנורמלי הוא שהם בקושי מדברים, אין ביניהם שום רומנטיקה חוץ מכמה דברים סמליים (מתנות ליומולדת וכאלה) והדיבורים ביניהם זה בד"כ על הנושאים שקשורים בשניהם - הבית, המשפחה, הכסף והילדים. אז ככה שאין ממש הבדל בין ריב שקט ביניהם לבין המצב הנורמלי.
היום הרהרתי בשאלה, שמאז ומעולם הפחידה אותי ואיימה עליי בכל פעם שהיא עלתה - העתיד. מה הולך להיות בעתיד שלי? אני הולך להיות הומוסקסואל? (שאלה שעולה הרבה) אני הולך עשיר או עני? שני ואני נמשיך להיות ככה לתמיד? אני בכלל אצליח באוניברסיטה? והשאלה שעלתה היום היא - עד כמה יהיה לי מעניין במקצועות שאני יכול לבחור בחיים?
אני טיפוס שתמיד בוחר בבחירות הכי ברורות, הכי פרקטיות. אני לא אבחר במקצועות כמו תיאטרון ואומנות, כי סיכויי ההצלחה הם קטנים לעמת הנדסאות, אלקטרוניקה וכו'. אבל גם יש גבול לכמה שאני נותן לפרקטיות להשפיע על החירות שלי ולכן אני לא בוחר במקצועות מסובכים וקשים כמו אלקטרוניקה והנדסאות. אבל זה ממש מעניין אותי - האם הכיוון שאני בוחר לחיים הוא נכון בשבילי? האם אני אהנה לעסוק בתחום שבחרתי? האם אני אהנה בצבא?
בהיבט הזה אני ממש מקנא בתלמידים ממגמת תיאטרון, אומנות, מוסיקה, ציור או קולנוע. המקצועות האלה נראים כל-כך כיפיים ומעניינים. התהילה קורצת לי, להביט בתוכניתו של גיא פינס (וכן, יש הרבה ביקורת על התכנית הזאת, אבל מה לעשות שתמיד כשנתקלים בה בטלוויזיה אז נתקעים על ערוץ 3) ולפנטז שככה גם אני אהיה, מגניב כזה לבוש בטעם טוב, חונך איזה מועדון לילה חדש. אני חושב שההחלטות שאני מקבל על עצמי עכשיו יכולות להשפיע על כל המשך החיים שלי וזה מעצבן, כי ככל שאני גודל אני מתפקח מהתמימות שבה אני חי ויודע יותר מה אני צריך לעשות. עכשיו אני במצב שרב ההחלטות שלי מתקבלות רק אחרי התייעצות עם שני. אנשים יכולים לכופף את הדעה שלי עם הדעה שלהם ואני באמת אחשוב שהם צודקים. יש לי כושר שכנוע איום וכושר השתכנעות מדהים. ופתאום גלשתי כבר להווה ועזבתי את העתיד, אבל ככה זה עם מחשבות, מתחלפות מתי שבא להן...
לילה טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה