הבוקר הזה התחיל כשאבא ניסה להעיר אותי בערך ב-8, כמובן שלא התעוררתי. זה קצת מוגזם לצפות שאני אצעורר אחרי שישבתי כל הלילה וכתבתי את הפרק הראשון של היומן. הוא חשב שאני אוכל לקום ולעזור בבית, אני רק רציתי לישון. אני מניח שהייתי קצת אנוכי בקטע הזה, אבל זה בסה"כ היום השני שלי בחופש שאני יכול לישון עד מתי שאני רוצה. שיעורי התגבור בבי"ס הגיעו עד ליום שני האחרון.
כשקמתי בבית היו כבר ניחוחות של האוכל הטעים שאימא שלי מכינה. היא תמיד תכין אוכל שיספיק לכולם ולעוד 5 אנשים. אני ילד כל-כך עצלן, בקושי סידרתי את החדר שלי בעוד שכל החדרים בבית כבר היו מדוגמים. אני אוהב את החדר שלי כשהוא מסודר, אני פשוט שונא לסדר וזה אף פעם לא נמצא בראש מעיניי.
אני עדיין חושב על ילד שפעם הייתי קרוב אליו, שמו ביומן יהיה אילן. הקשר שלי איתו היה הדבר שממנו הסקתי שאני אולי הומו. בכיתה ז' התקרבתי לילד שהיה איתי באותה כיתה מכיתה ג'. ילד יפה-תואר כזה, שקשה שלא לשים לב אליו כשהוא נמצא. הייתי ילד עזוב בכיתה ז', כל החברים הטובים שלי עברו לבתי-ספר אחרים. הוא נשאר והתקרבנו והתקרבנו, עד שנהיינו חברים הכי טובים. יש כאלה שהיו אומרים שהיינו משעמים, כל היום ישבנו מול המחשב ושיחקנו. אבל זה מה שעשינו ואהבתי את זה, זה גם מה שאני עושה רב היום בתקופה הזו. אני לא יוצא למועדונים, אפילו לא "יורד לעיר". בקיצור, עם הזמן גיליתי משיכה אליו, הגוף שלו גרם לי לצמרמרת (נשמע קצת כחול....) ופתאום כל המגרעות שלו נעלמו. ומעצם היותנו ביחד לפחות ארבעה ימים בשבוע, התחלתי להתאהב בו, ולהתמסר לו. שכחתי את כל החברים האחרים שלי והתמקדתי רק בו. יום אחד שבו לא היינו מדברים היה גורם לי לדיכאון רציני ביום שאחרי. לא יכולתי שלא ללכת לקיוסק מבלי לקנות לו איזה קולה. מהצד, חברים התחילו להזהיר אותי שאילן מנצל אותי, אבל אני לא האמנתי לאף אחד. ההורים שלי ובמיוחד אבא שלי, הזהירו אותי שהקשר בינינו לא הדדי ושאני מעניק לו יותר מדי בעוד שהוא לא שם עליי, כמובן שאיתם התווכחתי ללא הרף בתקופה הזו. וכל עוד היה לי אותו הייתי מאושר. אני באמת חייתי באשליה עם עצמי שאני ואילן חברים, ממש חברים -זוג, ואף אחד לא יודע, היה לי כיף לחשוב ככה. הרגשתי מאויים על ידי כל חבר שניסה להתקרב אליו טיפה יותר. כמובן שהוא טיפח את הקשרים האחרים שיש לו חוץ ממני. בכיתה ח' הוא התחיל לצאת עם בנות. זה לא הפריע למציאות שיצרתי לעצמי. הוא נהיה אובססיבי בלהשיג בנות שהוא רוצה, הוא יכל להתקרב לחברה של הילדה, ואפילו לכל החברה שסובבת אותה רק כדי להשיג אותה. כשהיינו בכיתה ט' הייתה לו חברה תקופה ארוכה, חברה מבי"ס אחר. הוא ממש אהב אותה, ממש. ובמשך אותה תקופה הוא יצר לו המון חברים חדשים בבית-ספר שלה. הוא נפרד ממנה בסוף ט', הוא היה ממש שבור, פתאום ראיתי אותו בוכה, כל-כך רציתי לחבק אותו וללטף אותו, אבל אילן העדיף לשכב לבדו במיטה. עם החברים שלה הוא נשאר בקשר. ההמשך היה כל-כך צפוי לכולם, לכולם חוץ ממני... הוא נרשם לבית-ספר שלה, התקבל ובכיתה י', אילן כבר לא היה בבית ספר, אני לא יודע אם זה בשביל להתקרב אליה שוב או סתם בגלל שהוא אהב את הבי"ס הזה.
אני חושב שהתהליך המהיר התחיל בסוף ט' והסתיים בחופש הגדול בין ט' ל-י'. אילן התחיל להסתובב הרבה עם החברים החדשים שלו. עד מהרה בכל פעם שהתקשרתי אליו, הוא היה עם עוד איזה חבר. מיד שנאתי אותו. בחופש הגדול הייתה לי תקופה של שבועיים שבה עבדתי כמו חמור. אני חושב שזה היה אחרי השבועיים האלה שאילן היה כבר מנותק לגמרי ממני.ואם פעם אני הייתי "החבר הכי טוב שלו", עכשיו זה היה הטיפוס החדש. וכן, המונח הזה "החבר הכי טוב", משנה בשבילי. בשבילי כשהוא אמר "החבר הכי טוב שלי" זה כמו שהוא אמר "השותף שלי לחיים", או במקרה של המציאות שפתחתי לעצמי - "הבן-זוג שלי".
עברתי תקופת משבר ארוכה (ארוכה מדי) שרק בסוף כיתה ' החלה לדאוך. אני כל-כך אהבתי...אני עדיין...אותו.
עכשיו אנחנו מדברים פעם בכמה שבועות, שואלים זה לשלום זה ועונים תשובות שטחיות, לעתים רחוקות גם יוצא לנו לראות אחד את השני. אני עדיין נמשך אליו... אני חושב שהוא יכול שוב להשלות אותי ואני שוב יהיה רק שלו.
בסוף ט' - תחילת י' בערך, התחלתי להתקרב לחברת ילדות שלי, שני. היא עזרה בכאב שלי על אילן. היא תמיד שנאה אותו ואמרה שהוא אידיוט מתלהב. שני היא היום החברה הכי טובה שלי...לא, לא התכוונתי למה שהתכוונתי כשאמרתי שאלין הוא החבר הכי טוב שלי. אנחנו מספרים אחד לשני כמעט הכל. היא ידעה שאני הומו ועכשיו היא יודעת שאני בחזקת מתלבט. היא ידעה עוד לפני ההורים שלי. היא קיבלה את זה כל-כך יפה, זה אפילו לא הזיז לה. טוב, יכולתי לצפות זאת ממנה מסיבה שאני לא אזכיר אותה בפרק הזה.
טוב, זה הסיפור שלי, על איך הגעתי למסקנה שאני כזה.
בכלל התכוונתי לכתוב פרק על היום שעבר עליי, אבל כשכתבתי שאני עדיין חושב על אילן, פתאום רציתי לפתח על זה ואז גם שיניתי את השם שלי הפרק.
ליל הסדר היה ממש כיף, היינו כל המשפחה, גם האחים הגדולים שלי והנשים שלהן. כל המשפחה הזאת, שאני כל-כך כל-כך אוהב לא תוכל לקבל אותי אם אני אגיע למסקנה מוחלטת שאני הומו. אני כל-כך חושש מהיום הזה... אני רוצה שהוא לא יגיע. אני עוד אספר על הדרכים שלי לדחות אותו או לנסות לבטל אותו, אבל... כמו הפרק הקודם, השעה מאוחרת ואני מת ללכת לישון...
שיהיה לילה טוב! :)
נ.ב: אני מצטער על הרבה שגיאות בהקלדה, זאת השעה... :-s
כשקמתי בבית היו כבר ניחוחות של האוכל הטעים שאימא שלי מכינה. היא תמיד תכין אוכל שיספיק לכולם ולעוד 5 אנשים. אני ילד כל-כך עצלן, בקושי סידרתי את החדר שלי בעוד שכל החדרים בבית כבר היו מדוגמים. אני אוהב את החדר שלי כשהוא מסודר, אני פשוט שונא לסדר וזה אף פעם לא נמצא בראש מעיניי.
אני עדיין חושב על ילד שפעם הייתי קרוב אליו, שמו ביומן יהיה אילן. הקשר שלי איתו היה הדבר שממנו הסקתי שאני אולי הומו. בכיתה ז' התקרבתי לילד שהיה איתי באותה כיתה מכיתה ג'. ילד יפה-תואר כזה, שקשה שלא לשים לב אליו כשהוא נמצא. הייתי ילד עזוב בכיתה ז', כל החברים הטובים שלי עברו לבתי-ספר אחרים. הוא נשאר והתקרבנו והתקרבנו, עד שנהיינו חברים הכי טובים. יש כאלה שהיו אומרים שהיינו משעמים, כל היום ישבנו מול המחשב ושיחקנו. אבל זה מה שעשינו ואהבתי את זה, זה גם מה שאני עושה רב היום בתקופה הזו. אני לא יוצא למועדונים, אפילו לא "יורד לעיר". בקיצור, עם הזמן גיליתי משיכה אליו, הגוף שלו גרם לי לצמרמרת (נשמע קצת כחול....) ופתאום כל המגרעות שלו נעלמו. ומעצם היותנו ביחד לפחות ארבעה ימים בשבוע, התחלתי להתאהב בו, ולהתמסר לו. שכחתי את כל החברים האחרים שלי והתמקדתי רק בו. יום אחד שבו לא היינו מדברים היה גורם לי לדיכאון רציני ביום שאחרי. לא יכולתי שלא ללכת לקיוסק מבלי לקנות לו איזה קולה. מהצד, חברים התחילו להזהיר אותי שאילן מנצל אותי, אבל אני לא האמנתי לאף אחד. ההורים שלי ובמיוחד אבא שלי, הזהירו אותי שהקשר בינינו לא הדדי ושאני מעניק לו יותר מדי בעוד שהוא לא שם עליי, כמובן שאיתם התווכחתי ללא הרף בתקופה הזו. וכל עוד היה לי אותו הייתי מאושר. אני באמת חייתי באשליה עם עצמי שאני ואילן חברים, ממש חברים -זוג, ואף אחד לא יודע, היה לי כיף לחשוב ככה. הרגשתי מאויים על ידי כל חבר שניסה להתקרב אליו טיפה יותר. כמובן שהוא טיפח את הקשרים האחרים שיש לו חוץ ממני. בכיתה ח' הוא התחיל לצאת עם בנות. זה לא הפריע למציאות שיצרתי לעצמי. הוא נהיה אובססיבי בלהשיג בנות שהוא רוצה, הוא יכל להתקרב לחברה של הילדה, ואפילו לכל החברה שסובבת אותה רק כדי להשיג אותה. כשהיינו בכיתה ט' הייתה לו חברה תקופה ארוכה, חברה מבי"ס אחר. הוא ממש אהב אותה, ממש. ובמשך אותה תקופה הוא יצר לו המון חברים חדשים בבית-ספר שלה. הוא נפרד ממנה בסוף ט', הוא היה ממש שבור, פתאום ראיתי אותו בוכה, כל-כך רציתי לחבק אותו וללטף אותו, אבל אילן העדיף לשכב לבדו במיטה. עם החברים שלה הוא נשאר בקשר. ההמשך היה כל-כך צפוי לכולם, לכולם חוץ ממני... הוא נרשם לבית-ספר שלה, התקבל ובכיתה י', אילן כבר לא היה בבית ספר, אני לא יודע אם זה בשביל להתקרב אליה שוב או סתם בגלל שהוא אהב את הבי"ס הזה.
אני חושב שהתהליך המהיר התחיל בסוף ט' והסתיים בחופש הגדול בין ט' ל-י'. אילן התחיל להסתובב הרבה עם החברים החדשים שלו. עד מהרה בכל פעם שהתקשרתי אליו, הוא היה עם עוד איזה חבר. מיד שנאתי אותו. בחופש הגדול הייתה לי תקופה של שבועיים שבה עבדתי כמו חמור. אני חושב שזה היה אחרי השבועיים האלה שאילן היה כבר מנותק לגמרי ממני.ואם פעם אני הייתי "החבר הכי טוב שלו", עכשיו זה היה הטיפוס החדש. וכן, המונח הזה "החבר הכי טוב", משנה בשבילי. בשבילי כשהוא אמר "החבר הכי טוב שלי" זה כמו שהוא אמר "השותף שלי לחיים", או במקרה של המציאות שפתחתי לעצמי - "הבן-זוג שלי".
עברתי תקופת משבר ארוכה (ארוכה מדי) שרק בסוף כיתה ' החלה לדאוך. אני כל-כך אהבתי...אני עדיין...אותו.
עכשיו אנחנו מדברים פעם בכמה שבועות, שואלים זה לשלום זה ועונים תשובות שטחיות, לעתים רחוקות גם יוצא לנו לראות אחד את השני. אני עדיין נמשך אליו... אני חושב שהוא יכול שוב להשלות אותי ואני שוב יהיה רק שלו.
בסוף ט' - תחילת י' בערך, התחלתי להתקרב לחברת ילדות שלי, שני. היא עזרה בכאב שלי על אילן. היא תמיד שנאה אותו ואמרה שהוא אידיוט מתלהב. שני היא היום החברה הכי טובה שלי...לא, לא התכוונתי למה שהתכוונתי כשאמרתי שאלין הוא החבר הכי טוב שלי. אנחנו מספרים אחד לשני כמעט הכל. היא ידעה שאני הומו ועכשיו היא יודעת שאני בחזקת מתלבט. היא ידעה עוד לפני ההורים שלי. היא קיבלה את זה כל-כך יפה, זה אפילו לא הזיז לה. טוב, יכולתי לצפות זאת ממנה מסיבה שאני לא אזכיר אותה בפרק הזה.
טוב, זה הסיפור שלי, על איך הגעתי למסקנה שאני כזה.
בכלל התכוונתי לכתוב פרק על היום שעבר עליי, אבל כשכתבתי שאני עדיין חושב על אילן, פתאום רציתי לפתח על זה ואז גם שיניתי את השם שלי הפרק.
ליל הסדר היה ממש כיף, היינו כל המשפחה, גם האחים הגדולים שלי והנשים שלהן. כל המשפחה הזאת, שאני כל-כך כל-כך אוהב לא תוכל לקבל אותי אם אני אגיע למסקנה מוחלטת שאני הומו. אני כל-כך חושש מהיום הזה... אני רוצה שהוא לא יגיע. אני עוד אספר על הדרכים שלי לדחות אותו או לנסות לבטל אותו, אבל... כמו הפרק הקודם, השעה מאוחרת ואני מת ללכת לישון...
שיהיה לילה טוב! :)
נ.ב: אני מצטער על הרבה שגיאות בהקלדה, זאת השעה... :-s
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה