אני שונא את זה. למרות שבערך כל החברים שלי אוסרים עליי לדבר על זה, אבל זה מה שמעסיק לי את החלק במוח שקשור מלהלחץ מדברים. כן... הלימודים!
זו אחת החופשות היותר גרועות שהכרתי. בית הפסר פשוט מילא אותי במגוון עבודות לחופש. וזה עוד בלי להזכיר את המתכונת שיש לי ביום ראשון הבא ואת שאר הבגרויות. כן כן... אני מהאנשים החלשים שלימודים יכולים לגרום להם להתמוטטות עצבים. אני כל-כך רוצה להצליח, או לפחות לצוף. יש מקצועות שמרב העומס החלטתי לוותר עליהם, כמו אנגלית שלא ראיתי את המורה שלי כבר הרבה הרבה זמן ואני חושש שלבסוף היא תוריד אותי לכיתה של פחות יחידות.אני פוחד מאזרחות, שהציונים שלי במשך השנה לא היו מזהיהירים במקצוע הזה. אני פוחד מהמקצועות שהמחנכת שלי מלמדת אותי (שני מקצועות), כי היא האדם הכי נחמד ומצחיק בעולם ואני לא רוצה שהיא תחשוב שאני מזלזל במקצועות שלה.
יש לי כל כך הרבה דברים לעשות חוץ מבית-ספר. אני צריך להפגש עם הדודה שלי, רווקה נצחית שכבר מתקרבת לגיל חמישים, ניתקה כל קשר עם המשפחה שלי אבל איתי היא עדיין בקשר ובזמןהאחרון היא מתעקשת שנלך ביחד לסרטים.... סתם, אני די אוהב אותה. היא נחמדה באופן מוגזם אליי. לא יודע.... כנראה גרמתי לזה כשהייתי קטן ועכשיו כבר לא משנה אם אני אזניח אותה, היא עדיין תאהב אותי.
אני נפגש הרבה עם שני כדי לראות סרטים שכבר ראינו, זה די כיף אבל מיד כשזה מסתיים אני מתחרט על זה ואפילו מאשים אותה בליבי על שהיא מנסה להכשיל אותי בלימודים בעוד שהיא לומדת בסתר ולא מוכנה לספר לי על כך. זה באמת קטע מעצבן. זה כל-כך יעודד אותי לדעת שכמו שגם אני לא הספקתי כלום גם היא לא הספקתי כלום. או לדעת שבזמן שאני עושה את העבודה בלשון בזמן שהיא עושה את העבודה בלשון. אבל כששני אומרת "אני צריכה ללמוד", היא לא אוהבת לפרט, היא מתחמקת מזה בצורה הכי טובה שרק שני יכולה להתחמק מלענות ככה, וזה מרגיז אותי ואני לא אומר לה. הנה, זו דוגמא אחת למה הלחץ שלי יכול לגרום. התחלתי לספר דברים רעים על שני, שהיא הילדה בערך הכי חשובה בחיים שלי ושאני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה ואני אוהב אותה.
רק שיהיה טוב... רק שיהיה טוב....
אימא שלי לא אוהבת... שונאת את שני מאז שסיפרתי להם שאני נמשך לגברים. היא חושבת שזה שנהיתי בטוח בזהות שלי זה בגללה בגלל שהיא נתנה לזה לגיטימציה. אני יודע שזה בולשיט, אבל אימא מעיקה עליי לפעמים. אימא, היא האדם הכי נחמד בעולם. כל עוד אין לה משהו נגדך, היא תבוא ותפנק ותכין ותגיש, רק שיהיה לך טוב. אבל גם היא שונאת הומואים, ומקללת את האדם בחדשות שהתראיין במצעד הגאווה. ואני יודע שאם אנשים יקראו את זה אז אימא שלי תהפוך לבן אדם לא כל-כך אהוב, אז לאותם אנשים - זה עניין של מנטליות, אני לא מאשים את אימא שלי במנטליות שלה כי היא רכשה אותה בבית שלה, עם החברים שלה והיא לא בחרה בה. אימי אוהבת חיים פשוטים, "רגילים", ולא חיים מיוחדים.האמת שאני גם כזה רק שלי אין בעייה עם משהו קצת שונה ולאימא יש. כשסיפרתי לה עליי, היא נשברה מולי והחלה לבכות כאילו מתתי, היא אפילו הדליקה נר נשמה. הכי פחות רציתי להכביד על אימא בסיפור הזה. אימא שלי היא מאלה שהחיים התאכזרו אליה שוב ושוב. היא הבכורה במשפחה שלה והיא התייתמה בגיל 7 בערך, אימא שלה (סבתא) היא לא כל כך בסדר בראש. (עד היום). היא הייתה מרביצה לה ומתרועעת עם כל מיני גברים. אימא שלי הייתה צריכה לתפוס אחריות על הבית והיא התחילה לעבוד בנוסף (!) ללימודים כדי להביא כסף לבית. גם האחים שלה לא היו כל-כך נחמדים אליה וברגע שהיא התחתנה עם אבא היא ניתקה קשר עם כולם והיא חידשה אותו רק לפני כמה שנים, אחרי שאחד מהאחים שלה נפטר ממחלה. אז עכשיו יש לה כל מיני בעיות פסיכולוגיות, אבל היא אדם טוב ואני מעריך את זה וכל הכבוד לה שהיא הצליחה להשאר (פחות או יותר) שפויה אחרי מה שהיא עברה.
אז כמובן שהיא ראתה בבשורה שהבאתי לה באותו יום כעוד אחת מהמפלות הקשות "שאלוהים הביא עליה" (כפי שהיא אמרה). אז ההורים איבדו אמון בשני, וביועצת של בית הספר , שגם היא ידעה עליי, ובכל החברים הנוכחיים שלי. הם אמרו שכל מי שידע על זה לא היה צריך לתת לזה לעבור כל-כך בשקט ולנסות לשנות את זה. הפסקתי ללכת לפסכולוגית לאחר שעשיתי איתה הרבה (19) פגישות יקרות לאחר שההורים איבדו את האמון גם בה. ועכשיו הם קצת נרתעים מכל חברה ש"מקבלת את זה". בכל פעם שאנחנו רואים איזה אקט מיני בסרט אימא שואלה "גם אתה ושני עושים ככה?" כאילו שהיא לא יודעת מה תהיה התשובה. הם חושדים ששני לסבית. אז אבא אומר לה "עזבי אותו, מה את לא מבינה? היא לא בקטע של גברים. היא לא משכת לגברים." כאילו מנסה להגן עליי! :( זה פשוט מרתיח אותי ובאותו רגע אני נכנס לאותם הרגעים שאני רוצה להיות בחדר לבד...
הם מבחינתם היו מעדיפים שהייתי עושה שינוי דרסטי. משנה מקום משנה מזל. מתחיל להתלבש אחרת (לא, אני לא מתלבש צמוד עכשיו), אלב אני לא מתכוון להתחיל להתלבש מה שנקרא "ספורט אלגנט". הם רוצים שאני אדבר אחרת ואהיה יותר מחוספס. הייתי רוצה להשמע אחרת ולפתח חספוס מסויים, כי אני באמת נשמע כמו איזה תבוסתן, אבל אני לא אוהב להשמע לא טבעי, לכן גם את המשאלה הזו לא אוכל להגשים. הם רוצים שאני אשנה את כל החברי שלי לחברים מזרחים. שם, יש יותר סבירות שאין פתיחות לנושא הזה וזה יסגל אותי להרגלים חדשים. כמובן שאני לא צריך להסביר למה זה בלתי אפשרי.
אז אני משתדל לעשות מה שהם רוצים בדברים הקטנים, לדוגמא אני לא אקנה חולצות צמודות או בגדים שנראים הומואיים בעיני ההורים. דבר אחד רציני אני כן מקיים, ההורים ביקשו ממני שלא לדבר עם שני על הנושא הזה של מיניות. הם מעדיפים שאני ארגיש אין לי לגיטימציה בכלל להיות כזה ואז אני אאלץ לפנות לכיוון השני. אני כמובן לא מסכים איתם אבל על מנת שאף אחד מהם לא ימות מצער או מהתקף לב אני דואג שהם ירגישו שאני חוסם בפניי את האפשרות הזו. אני באמת הפסקתי לדבר על זה עם שני מאז שהתחלתי להפגש עם הפסיכולוגית בגלל שאמרו לי שאם אני אתחיל להתייעץ עם יותר מדי אנשים אני עלול להתבלבל.
סיפרו לי שיש אחוז גבוה של ילדים שנמשכים לבנים אבל אצל רובם מתפתחת גם המשיכה לבנות. הפסיכולוגית אמרה לי לעזוב את זה שאני נמשך לבנים ושזה נורמלי (כלומר - לא התעסק בזה יותר מדי ולא לנסות לדכא את זה) ופשוט לנסות לבדוק את עצמי ביחס למין השני. זה די חכם, הדבר היחיד החכם שהבאתי ממנה.
אני חושב ששני קצת מדוכאת מכל הקטע הזה שאנחנו כבר לא מדברים על הנושא הזה... אבל באמת אני כבר לא רוצה לפתוח את הנושא הזה יותר מדי כי אני גם מאמין שאני סתם מתבלבל משיחות עם ילדה שהיא ממש בגילי אבל היא באמה ממציאות שונה (בית אשכנזי פתוח) ויש לה כ"כ הרבה השפעה עליי...
זהו, הנה שוב מתקרבת לה השעה שתיים ואני צריך ללכת לישון.
נ.ב: בסוף כן אני רושם פה את ההיסטוריה שלי, אני מקווה שזה לא כל כך נורא. אל דאגה, יבוא היום ואני אגיע לשלב שבו אוכל לכתוב רק על מה שקרה לי היום (זה רק אני או שכבר רשמתי את המשפט הזה....).
* לילה טוב! *
;c)
זו אחת החופשות היותר גרועות שהכרתי. בית הפסר פשוט מילא אותי במגוון עבודות לחופש. וזה עוד בלי להזכיר את המתכונת שיש לי ביום ראשון הבא ואת שאר הבגרויות. כן כן... אני מהאנשים החלשים שלימודים יכולים לגרום להם להתמוטטות עצבים. אני כל-כך רוצה להצליח, או לפחות לצוף. יש מקצועות שמרב העומס החלטתי לוותר עליהם, כמו אנגלית שלא ראיתי את המורה שלי כבר הרבה הרבה זמן ואני חושש שלבסוף היא תוריד אותי לכיתה של פחות יחידות.אני פוחד מאזרחות, שהציונים שלי במשך השנה לא היו מזהיהירים במקצוע הזה. אני פוחד מהמקצועות שהמחנכת שלי מלמדת אותי (שני מקצועות), כי היא האדם הכי נחמד ומצחיק בעולם ואני לא רוצה שהיא תחשוב שאני מזלזל במקצועות שלה.
יש לי כל כך הרבה דברים לעשות חוץ מבית-ספר. אני צריך להפגש עם הדודה שלי, רווקה נצחית שכבר מתקרבת לגיל חמישים, ניתקה כל קשר עם המשפחה שלי אבל איתי היא עדיין בקשר ובזמןהאחרון היא מתעקשת שנלך ביחד לסרטים.... סתם, אני די אוהב אותה. היא נחמדה באופן מוגזם אליי. לא יודע.... כנראה גרמתי לזה כשהייתי קטן ועכשיו כבר לא משנה אם אני אזניח אותה, היא עדיין תאהב אותי.
אני נפגש הרבה עם שני כדי לראות סרטים שכבר ראינו, זה די כיף אבל מיד כשזה מסתיים אני מתחרט על זה ואפילו מאשים אותה בליבי על שהיא מנסה להכשיל אותי בלימודים בעוד שהיא לומדת בסתר ולא מוכנה לספר לי על כך. זה באמת קטע מעצבן. זה כל-כך יעודד אותי לדעת שכמו שגם אני לא הספקתי כלום גם היא לא הספקתי כלום. או לדעת שבזמן שאני עושה את העבודה בלשון בזמן שהיא עושה את העבודה בלשון. אבל כששני אומרת "אני צריכה ללמוד", היא לא אוהבת לפרט, היא מתחמקת מזה בצורה הכי טובה שרק שני יכולה להתחמק מלענות ככה, וזה מרגיז אותי ואני לא אומר לה. הנה, זו דוגמא אחת למה הלחץ שלי יכול לגרום. התחלתי לספר דברים רעים על שני, שהיא הילדה בערך הכי חשובה בחיים שלי ושאני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה ואני אוהב אותה.
רק שיהיה טוב... רק שיהיה טוב....
אימא שלי לא אוהבת... שונאת את שני מאז שסיפרתי להם שאני נמשך לגברים. היא חושבת שזה שנהיתי בטוח בזהות שלי זה בגללה בגלל שהיא נתנה לזה לגיטימציה. אני יודע שזה בולשיט, אבל אימא מעיקה עליי לפעמים. אימא, היא האדם הכי נחמד בעולם. כל עוד אין לה משהו נגדך, היא תבוא ותפנק ותכין ותגיש, רק שיהיה לך טוב. אבל גם היא שונאת הומואים, ומקללת את האדם בחדשות שהתראיין במצעד הגאווה. ואני יודע שאם אנשים יקראו את זה אז אימא שלי תהפוך לבן אדם לא כל-כך אהוב, אז לאותם אנשים - זה עניין של מנטליות, אני לא מאשים את אימא שלי במנטליות שלה כי היא רכשה אותה בבית שלה, עם החברים שלה והיא לא בחרה בה. אימי אוהבת חיים פשוטים, "רגילים", ולא חיים מיוחדים.האמת שאני גם כזה רק שלי אין בעייה עם משהו קצת שונה ולאימא יש. כשסיפרתי לה עליי, היא נשברה מולי והחלה לבכות כאילו מתתי, היא אפילו הדליקה נר נשמה. הכי פחות רציתי להכביד על אימא בסיפור הזה. אימא שלי היא מאלה שהחיים התאכזרו אליה שוב ושוב. היא הבכורה במשפחה שלה והיא התייתמה בגיל 7 בערך, אימא שלה (סבתא) היא לא כל כך בסדר בראש. (עד היום). היא הייתה מרביצה לה ומתרועעת עם כל מיני גברים. אימא שלי הייתה צריכה לתפוס אחריות על הבית והיא התחילה לעבוד בנוסף (!) ללימודים כדי להביא כסף לבית. גם האחים שלה לא היו כל-כך נחמדים אליה וברגע שהיא התחתנה עם אבא היא ניתקה קשר עם כולם והיא חידשה אותו רק לפני כמה שנים, אחרי שאחד מהאחים שלה נפטר ממחלה. אז עכשיו יש לה כל מיני בעיות פסיכולוגיות, אבל היא אדם טוב ואני מעריך את זה וכל הכבוד לה שהיא הצליחה להשאר (פחות או יותר) שפויה אחרי מה שהיא עברה.
אז כמובן שהיא ראתה בבשורה שהבאתי לה באותו יום כעוד אחת מהמפלות הקשות "שאלוהים הביא עליה" (כפי שהיא אמרה). אז ההורים איבדו אמון בשני, וביועצת של בית הספר , שגם היא ידעה עליי, ובכל החברים הנוכחיים שלי. הם אמרו שכל מי שידע על זה לא היה צריך לתת לזה לעבור כל-כך בשקט ולנסות לשנות את זה. הפסקתי ללכת לפסכולוגית לאחר שעשיתי איתה הרבה (19) פגישות יקרות לאחר שההורים איבדו את האמון גם בה. ועכשיו הם קצת נרתעים מכל חברה ש"מקבלת את זה". בכל פעם שאנחנו רואים איזה אקט מיני בסרט אימא שואלה "גם אתה ושני עושים ככה?" כאילו שהיא לא יודעת מה תהיה התשובה. הם חושדים ששני לסבית. אז אבא אומר לה "עזבי אותו, מה את לא מבינה? היא לא בקטע של גברים. היא לא משכת לגברים." כאילו מנסה להגן עליי! :( זה פשוט מרתיח אותי ובאותו רגע אני נכנס לאותם הרגעים שאני רוצה להיות בחדר לבד...
הם מבחינתם היו מעדיפים שהייתי עושה שינוי דרסטי. משנה מקום משנה מזל. מתחיל להתלבש אחרת (לא, אני לא מתלבש צמוד עכשיו), אלב אני לא מתכוון להתחיל להתלבש מה שנקרא "ספורט אלגנט". הם רוצים שאני אדבר אחרת ואהיה יותר מחוספס. הייתי רוצה להשמע אחרת ולפתח חספוס מסויים, כי אני באמת נשמע כמו איזה תבוסתן, אבל אני לא אוהב להשמע לא טבעי, לכן גם את המשאלה הזו לא אוכל להגשים. הם רוצים שאני אשנה את כל החברי שלי לחברים מזרחים. שם, יש יותר סבירות שאין פתיחות לנושא הזה וזה יסגל אותי להרגלים חדשים. כמובן שאני לא צריך להסביר למה זה בלתי אפשרי.
אז אני משתדל לעשות מה שהם רוצים בדברים הקטנים, לדוגמא אני לא אקנה חולצות צמודות או בגדים שנראים הומואיים בעיני ההורים. דבר אחד רציני אני כן מקיים, ההורים ביקשו ממני שלא לדבר עם שני על הנושא הזה של מיניות. הם מעדיפים שאני ארגיש אין לי לגיטימציה בכלל להיות כזה ואז אני אאלץ לפנות לכיוון השני. אני כמובן לא מסכים איתם אבל על מנת שאף אחד מהם לא ימות מצער או מהתקף לב אני דואג שהם ירגישו שאני חוסם בפניי את האפשרות הזו. אני באמת הפסקתי לדבר על זה עם שני מאז שהתחלתי להפגש עם הפסיכולוגית בגלל שאמרו לי שאם אני אתחיל להתייעץ עם יותר מדי אנשים אני עלול להתבלבל.
סיפרו לי שיש אחוז גבוה של ילדים שנמשכים לבנים אבל אצל רובם מתפתחת גם המשיכה לבנות. הפסיכולוגית אמרה לי לעזוב את זה שאני נמשך לבנים ושזה נורמלי (כלומר - לא התעסק בזה יותר מדי ולא לנסות לדכא את זה) ופשוט לנסות לבדוק את עצמי ביחס למין השני. זה די חכם, הדבר היחיד החכם שהבאתי ממנה.
אני חושב ששני קצת מדוכאת מכל הקטע הזה שאנחנו כבר לא מדברים על הנושא הזה... אבל באמת אני כבר לא רוצה לפתוח את הנושא הזה יותר מדי כי אני גם מאמין שאני סתם מתבלבל משיחות עם ילדה שהיא ממש בגילי אבל היא באמה ממציאות שונה (בית אשכנזי פתוח) ויש לה כ"כ הרבה השפעה עליי...
זהו, הנה שוב מתקרבת לה השעה שתיים ואני צריך ללכת לישון.
נ.ב: בסוף כן אני רושם פה את ההיסטוריה שלי, אני מקווה שזה לא כל כך נורא. אל דאגה, יבוא היום ואני אגיע לשלב שבו אוכל לכתוב רק על מה שקרה לי היום (זה רק אני או שכבר רשמתי את המשפט הזה....).
* לילה טוב! *
;c)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה