חזרתי לא מזמן הביתה מיום מפרך של עמישה ממושכת בטקסים, שהתחיל מוקדם מאד. התכוונתי לספר מה היה שם אבל אחי ואחותי קיבלו אותי לבית כשאמרו: "יש לך מזל שלא היית כאן הבוקר". כן, זה שוב קרה, אבא ואימא רבו, ועושה רושם, לדברי אחיי הקטנים, שזה שוב היה ריב גדול שיקח הרבה זמן עד שיעבור. ההורים שלי, הם כל-כך מפחידים לפעמים בריבים שלהם, אבל אני חושב שאבא הוא גורם ההפחדה. זה התחיל בשנים האחרונות, בערך מאז שהייתי בכיתה ז', להורים שלי היו את התקופות הקשות שלהם, בהם אף אחד מהם לא הבין את הצד השני. בשנים האחרונות זה החריף וכל תקופה כזאת מלוות באיומים מצד אבא לגירושין, עזיבת הבית ואפילו התאבדות. הוא אוהב לאיים איומים שתמיד נראים אמיתיים ומפחידים. כשהייתי בחטיבה הוא איים עליי שהוא יתקשר לאילן ויקלל אותו ואת ההורים שלו. כשהייתי קטן יותר הוא איים לדבר עם המורה וצעוק עליה שהיא לא מחנכת אותי כמו שצריך. הוא תמיד ניגש לנקודות התורפה של האדם וזה כל-כך מעצבן שלפעמים אני פשוט רוצה להחטיף לו אגרוף. הוא יכול להיות כמו ילד קטן ולעשות עניין מדברים קטנים כמו נעליים שזרוקות בחדר, כיור לא נקי, שולחן אוכל לא מפונה.
מצד שני, גם אימא שלי היא לא כזו קדושה תמיד. היא מאמינה שהיא האישה הכי אסטתית בעולם, הכי עובדת (מבשלת, מכבסת, מנקה) שבעולם, ואי-אפשר לחלוק על דברים שהיא חושבת שהיא יודעת. אבא לעומתה זוכה לתואר האיש הכי מסריח בעולם, שנראה כמו אבא שלה, שהיא התחתנה איתו בגלל שהיא "התרגלה להיות איתו", ערס (או כמו שהיא אומרת - פרח), שאין לו טקט ואין לו שום בושה והרשימה עוד ארוכה.... מבחינתה, כל הבעלים שהיא מכירה בעולם הם יותר טובים מאבא. וזה מתסכל את אבא עד שהוא לפעמים מתפרץ עליה. למורת רוחו של אבא ולנוחיותה של אימא , היחסים ביניהם אפלטוניים לחלוטין. אימא מאמינה שבגילם המתקדם (והיא עדיין לא עברה את החמישים) כבר אין אהבה תשוקה או רומנטיקה בין בני-זוג. אפשר לנתח עוד הרבה מאימא שלי כי אכן יש לה הרבה בעיות פסיכולוגיות שהתגבשו בילדותה הקשה אבל אני אוהב אותה, כי היא האימא הכי דואגת, הכי מטפלת ובלעדיה הבית הזה לא היה זז.
ובתוך כל היחסים האפלטוניים האלה שיש בין אימא לאבא, ההורים שלי הצליחו לבסס לעצמם משפחה טובה, עבודות מוצלחות, בית מרווח ונוח (אבל שלא תבינו שהכוונה היא לוילה - מספיק שיהיה חדר לכל ילד וחדר הורים), ילדים מחונכים (יחסית) והכל לבד. ובגלל זה חבל לי שהם יפרדו. אבא אוהב לומר שאם הוא ואימא יפרדו זה יהיה בגללנו, הילדים, שלא עזרנו בבית ורק גרמנו למצב להיות קשה יותר. אדם חכם (שאני לא אזכיר את שמו או את תפקידו) אמר לי פעם שאם אי-פעם ההורים רוצים להפרד צריך לאפשר להם את זה ורק לומר להם שזאת האחראיות שלהם, כי אנחנו, הילדים, לא אלה שחיתנו אותם או החליטו שהם יפרדו, והם אנשים גדולים ובוגרים ושיעשו מה שהם מרגישים. פעם אמרתי את זה לאבא, אני חושב שבזווית העין שלו ראיתי דמעה, נראה לי.... אני בטוח שהוא לא מתכוון לכל מה שהוא אומר.
אחותי סיפרה לי שהיום בבוקר אבא שם המעיל שלו על בגד של אימא, ואימא ביקשה ממנו שירחיק את המעיל שלו ממנה כי הוא מלא בריח של עשן (אבא לא מעשן, חברים בעבודה שלו שנמצאים איתו לעתים באוטו -כו). הוא אמר שגם הבגדים שלה מלאים בריח של עשן (ההגנה האופיינית לאבא - להראות שאין דבר רע במה שהוא עושה כי גם האדם המאשים עושה זאת). ובאמת, אימא שלי עובדת עם מעשנת כבדה. אבל אימא מאמינה שהיא הרבה יותר אסטתית ולכן היא לא תופסת את הריח של הסיגריות, העניין הוא שגם אבא אסטתי, והיא לא מבינה את זה. אז אבא התחיל לצעוק עליה ולקלל ולאיים, והאחים שלי בכו. ממש נחמד לשמוע מה קרה בזמן שאני הייתי בבי"ס, מזייף בשירי שואה... הלוואי שזה יפסק כבר ושהם יסתדרו. אבל הניסיון שלי מראה אחרת - מה שקרה הבוקר זה רק קצת ממה שיקרה היום בערב ומחר ורק מחרתיים אבא ירגע ואז אימא לא תדבר איתו ותשן בחדרים של האחים הקטנים שלי, ואבא לא יתנצל (חלילה) ורק הזמן יגרום לריב הזה להשכח, וגם הדברים שמחייבים אותם לדבר אחד עם השני כמו קניות לבית, תפעול הבית ואנחנו.
אוך, אני קרוע מעייפות, אני חושב שאני אזרוק את עצמי על המיטה לאיזה שעה. הסיפור על היום בבי"ס יבוא בהמשך.... בינתיים אני מקווה להפיק כמה שיותר ערנות משעת השינה הזו, כי נמאס לי לישון לחינם.
מצד שני, גם אימא שלי היא לא כזו קדושה תמיד. היא מאמינה שהיא האישה הכי אסטתית בעולם, הכי עובדת (מבשלת, מכבסת, מנקה) שבעולם, ואי-אפשר לחלוק על דברים שהיא חושבת שהיא יודעת. אבא לעומתה זוכה לתואר האיש הכי מסריח בעולם, שנראה כמו אבא שלה, שהיא התחתנה איתו בגלל שהיא "התרגלה להיות איתו", ערס (או כמו שהיא אומרת - פרח), שאין לו טקט ואין לו שום בושה והרשימה עוד ארוכה.... מבחינתה, כל הבעלים שהיא מכירה בעולם הם יותר טובים מאבא. וזה מתסכל את אבא עד שהוא לפעמים מתפרץ עליה. למורת רוחו של אבא ולנוחיותה של אימא , היחסים ביניהם אפלטוניים לחלוטין. אימא מאמינה שבגילם המתקדם (והיא עדיין לא עברה את החמישים) כבר אין אהבה תשוקה או רומנטיקה בין בני-זוג. אפשר לנתח עוד הרבה מאימא שלי כי אכן יש לה הרבה בעיות פסיכולוגיות שהתגבשו בילדותה הקשה אבל אני אוהב אותה, כי היא האימא הכי דואגת, הכי מטפלת ובלעדיה הבית הזה לא היה זז.
ובתוך כל היחסים האפלטוניים האלה שיש בין אימא לאבא, ההורים שלי הצליחו לבסס לעצמם משפחה טובה, עבודות מוצלחות, בית מרווח ונוח (אבל שלא תבינו שהכוונה היא לוילה - מספיק שיהיה חדר לכל ילד וחדר הורים), ילדים מחונכים (יחסית) והכל לבד. ובגלל זה חבל לי שהם יפרדו. אבא אוהב לומר שאם הוא ואימא יפרדו זה יהיה בגללנו, הילדים, שלא עזרנו בבית ורק גרמנו למצב להיות קשה יותר. אדם חכם (שאני לא אזכיר את שמו או את תפקידו) אמר לי פעם שאם אי-פעם ההורים רוצים להפרד צריך לאפשר להם את זה ורק לומר להם שזאת האחראיות שלהם, כי אנחנו, הילדים, לא אלה שחיתנו אותם או החליטו שהם יפרדו, והם אנשים גדולים ובוגרים ושיעשו מה שהם מרגישים. פעם אמרתי את זה לאבא, אני חושב שבזווית העין שלו ראיתי דמעה, נראה לי.... אני בטוח שהוא לא מתכוון לכל מה שהוא אומר.
אחותי סיפרה לי שהיום בבוקר אבא שם המעיל שלו על בגד של אימא, ואימא ביקשה ממנו שירחיק את המעיל שלו ממנה כי הוא מלא בריח של עשן (אבא לא מעשן, חברים בעבודה שלו שנמצאים איתו לעתים באוטו -כו). הוא אמר שגם הבגדים שלה מלאים בריח של עשן (ההגנה האופיינית לאבא - להראות שאין דבר רע במה שהוא עושה כי גם האדם המאשים עושה זאת). ובאמת, אימא שלי עובדת עם מעשנת כבדה. אבל אימא מאמינה שהיא הרבה יותר אסטתית ולכן היא לא תופסת את הריח של הסיגריות, העניין הוא שגם אבא אסטתי, והיא לא מבינה את זה. אז אבא התחיל לצעוק עליה ולקלל ולאיים, והאחים שלי בכו. ממש נחמד לשמוע מה קרה בזמן שאני הייתי בבי"ס, מזייף בשירי שואה... הלוואי שזה יפסק כבר ושהם יסתדרו. אבל הניסיון שלי מראה אחרת - מה שקרה הבוקר זה רק קצת ממה שיקרה היום בערב ומחר ורק מחרתיים אבא ירגע ואז אימא לא תדבר איתו ותשן בחדרים של האחים הקטנים שלי, ואבא לא יתנצל (חלילה) ורק הזמן יגרום לריב הזה להשכח, וגם הדברים שמחייבים אותם לדבר אחד עם השני כמו קניות לבית, תפעול הבית ואנחנו.
אוך, אני קרוע מעייפות, אני חושב שאני אזרוק את עצמי על המיטה לאיזה שעה. הסיפור על היום בבי"ס יבוא בהמשך.... בינתיים אני מקווה להפיק כמה שיותר ערנות משעת השינה הזו, כי נמאס לי לישון לחינם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה