אני יכול להיות לפעמים כל-כך מגעיל לאנשים שקרובים עליי. זה קורה כשאין לי חשק לאף אחד. כשכל מה שאני רוצה זה להסתגר בחדר שלי, לדאוג שלא יהיה לי חם מדי ולא יהיה קר מדי, ולשבת מול אחד המסכים, הטלוויזיה או המחשב. אני מכלל ילד מאד מסתגר.
יש לי שני אחים קטנים שאני נורא אוהב. חזרנו לא מזמן מהקניון, רצינו לקנות שם קצת מתנות לאבא, שיום הולדתו ממש מתקרב. כשהגענו לשם היה כבר האוחר והיינו צריכים למהר. הכל בגלל שאני התעוררתי רק בשעות הPM והאחים ל הצליחו להעיר אותי.
אז התסתובבנו שם קרוב לשעתיים. אני כל-כך שונא את המקום הזה. כל-כך הרבה אנשים שמבזבזים את הכסף שלהם בלי לחשוב לרגע אפילו. כל הנשים האלה שרק עשו פסים בשיער ואז הן מרגישות שהן מלכות, זה כל כך דוחה אותי!!
והקניות.... אוף, הקניות, אני כל-כך שונא ללכת לקניון לבד עם אחי הקטן. יש לי אחד מהכרטיסים המקוללים שטוענים שהם חוסכים מקום בארנק כי לא צריך להסתובב עם הכסף אבל בעצם הם גורמים לאדם שלא להרגיש כמה הוא מבזבז. בקיצור לאחי הקטן נכנס ג'וק לראש שהוא רוצה לקנות את הסרט החדש של הארי פוטר. שלא תטעו חלילה, אני אוהב את הארי פוטר, פשוט לא היו לי 100 שקלים מיותרים, אז כמובן שסירבתי. מה גם שהיינו במסע בעקבות המתנה המושלמת לאבא. אבל אחי הוא לא כל-כך וותרן, אפשר לומר - עקשן.... אפילו - עקשן מאד!! וגם החנויות בקניון לא הקלו עליי כאשר בכל אחת מהחנויות ניצב הדוכן הגדול של הסרט ועליו עשרות קלטות ודיוידיים. כן, אז בסוף יצאנו עם מספר מתנות נחמדות לאבא שלי ואפילו עוגה כשרה שאני לא בטוח שהיא עדיין טובה למאכל אחרי המסע שהעברנו אותה. אבל השתגעתי! עכשיו אחותי אוצה שנעשה להם גם אוכל, (כמובן שהוא צריך להיות גם כשר). במילים עדינות - התרגזתי עליה מאוד והעפתי אותה מהחדר. אין כל-כך מה לעשות, השילוב של העייפות והתשישות מוציא בי מן רוע שאני לא שולט בו ואני תוקף כל דבר שנכנס לי לחדר עד שהוא יוצא...
והקטע הוא שאח"כ אני בוכה שאין לי מספיק חברים, וזה נכון. חוץ משני, יש לי עוד חברים מבי"ס מכל מיני סוגים. העובדה שאני לא יוצא למקומות בילוי ולא מכיר ילדים מהשכונה מגבילה את מבחר החברים שלי לחברים רק מבי"ס, שזה די עצוב. אני צריך להרגיש נוח עם בן-אדם כדי שאני ארגיש אני יכול להתקשר אליו, להזמין אותו אולי. אני בכלל לא יודע עם איזה אנשים אני מתחבר, אבל זה לא קורה לי הרבה. אני לא מהטיפוסים שיכולים להתקרב לאנשים אחרים מהר וגם שמרגישים מהר בנוח בסביבה זרה. אני ממש לא מתבלט כשאני נמצא עם יותר מאדם אחד. אני ילד מאוד מאוד שקט....
{והנה אני שוב מתבכיין פה על האופי הנאחס שלי :c( }
אני ממש רוצה להפסיק להיות כל-כך בררן עם חברים ולהפסיק להתמקד באדם אחד, אם פעם זה היה אילן היום זו שני. כבר למדתי את הלקח שלי מאילן, אסור להיות קשור לחבר אחד בלבד, צריך שיהיה מבחר, שאם שני תהיה עסוקה אז יהיו לי עוד אופציות. אפילו לשני יש עוד כמה חברים.
טוב, שפכתי עוד אחד מהצרות של החיים שלי, והפרק הזה בכלל התחיל ביציאה לקניון. אני מת לעשות אמבטיה, אולי אז אני ארגע...
המשך יום נעים!
יש לי שני אחים קטנים שאני נורא אוהב. חזרנו לא מזמן מהקניון, רצינו לקנות שם קצת מתנות לאבא, שיום הולדתו ממש מתקרב. כשהגענו לשם היה כבר האוחר והיינו צריכים למהר. הכל בגלל שאני התעוררתי רק בשעות הPM והאחים ל הצליחו להעיר אותי.
אז התסתובבנו שם קרוב לשעתיים. אני כל-כך שונא את המקום הזה. כל-כך הרבה אנשים שמבזבזים את הכסף שלהם בלי לחשוב לרגע אפילו. כל הנשים האלה שרק עשו פסים בשיער ואז הן מרגישות שהן מלכות, זה כל כך דוחה אותי!!
והקניות.... אוף, הקניות, אני כל-כך שונא ללכת לקניון לבד עם אחי הקטן. יש לי אחד מהכרטיסים המקוללים שטוענים שהם חוסכים מקום בארנק כי לא צריך להסתובב עם הכסף אבל בעצם הם גורמים לאדם שלא להרגיש כמה הוא מבזבז. בקיצור לאחי הקטן נכנס ג'וק לראש שהוא רוצה לקנות את הסרט החדש של הארי פוטר. שלא תטעו חלילה, אני אוהב את הארי פוטר, פשוט לא היו לי 100 שקלים מיותרים, אז כמובן שסירבתי. מה גם שהיינו במסע בעקבות המתנה המושלמת לאבא. אבל אחי הוא לא כל-כך וותרן, אפשר לומר - עקשן.... אפילו - עקשן מאד!! וגם החנויות בקניון לא הקלו עליי כאשר בכל אחת מהחנויות ניצב הדוכן הגדול של הסרט ועליו עשרות קלטות ודיוידיים. כן, אז בסוף יצאנו עם מספר מתנות נחמדות לאבא שלי ואפילו עוגה כשרה שאני לא בטוח שהיא עדיין טובה למאכל אחרי המסע שהעברנו אותה. אבל השתגעתי! עכשיו אחותי אוצה שנעשה להם גם אוכל, (כמובן שהוא צריך להיות גם כשר). במילים עדינות - התרגזתי עליה מאוד והעפתי אותה מהחדר. אין כל-כך מה לעשות, השילוב של העייפות והתשישות מוציא בי מן רוע שאני לא שולט בו ואני תוקף כל דבר שנכנס לי לחדר עד שהוא יוצא...
והקטע הוא שאח"כ אני בוכה שאין לי מספיק חברים, וזה נכון. חוץ משני, יש לי עוד חברים מבי"ס מכל מיני סוגים. העובדה שאני לא יוצא למקומות בילוי ולא מכיר ילדים מהשכונה מגבילה את מבחר החברים שלי לחברים רק מבי"ס, שזה די עצוב. אני צריך להרגיש נוח עם בן-אדם כדי שאני ארגיש אני יכול להתקשר אליו, להזמין אותו אולי. אני בכלל לא יודע עם איזה אנשים אני מתחבר, אבל זה לא קורה לי הרבה. אני לא מהטיפוסים שיכולים להתקרב לאנשים אחרים מהר וגם שמרגישים מהר בנוח בסביבה זרה. אני ממש לא מתבלט כשאני נמצא עם יותר מאדם אחד. אני ילד מאוד מאוד שקט....
{והנה אני שוב מתבכיין פה על האופי הנאחס שלי :c( }
אני ממש רוצה להפסיק להיות כל-כך בררן עם חברים ולהפסיק להתמקד באדם אחד, אם פעם זה היה אילן היום זו שני. כבר למדתי את הלקח שלי מאילן, אסור להיות קשור לחבר אחד בלבד, צריך שיהיה מבחר, שאם שני תהיה עסוקה אז יהיו לי עוד אופציות. אפילו לשני יש עוד כמה חברים.
טוב, שפכתי עוד אחד מהצרות של החיים שלי, והפרק הזה בכלל התחיל ביציאה לקניון. אני מת לעשות אמבטיה, אולי אז אני ארגע...
המשך יום נעים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה