יום ארוך היה לי היום. ארוך מדי. כשחזרתי הבייתה כולם כבר היו ישנים. יום מלא בתחושות לא נעימות ובארעים חדשים. אני תמיד ראיתי את עצמי כילד טהור, שלא מקלל, שלא מסניף, שלא שותה ושלא מעשן. אני לא מקלל מבחירה, וגם בגלל שאני לא מצליח להגיע למצב שבו אני מקלל אנשים בפרצוף באופן טבעי. אני לא מסניף כי... טוב, כי כל הסדנאות שהעבירו בבית ספר וכל הסדרות המשפחתיות שגדלתי איתם חינכו אותי להתרחק מזה. אני לא שותה כי פעם ניסיתי להשתכר בעזרת שני בקבוקי בירה לבנה וזה היה מאוד קשה להתאפק שלא לירוק את הגועל-נפש הזה מהפה ובסוף גם לא השתכרתי. אני לא מעשן. אני שונא סגריות. בתקופת אילן ניסיתי כמה וכמה פעמים עד שהגעתי למסקנה שזה נורא נורא מסריח ואני לא רוצה לנסות את זה שוב. התמימות שלי לא נותנת למחשבה, שסגריות זה דבר רע ושרק מבוגרים מעשנים, לחמוק ממני. בסוף כיתה ו' כשראיתי את אחת מהחברות הטובות שהיו לי אז מעשנת חטפתי שוק, לא הבנתי, חשבתי שהיא עושה את עצמה אבל לא, זו היתה סיגריה אמיתית והיה גם עשן ואפר. אני לא חשבתי שזה מגניב, חשבתי שזה טפשי וכילד טוב מיד ניסיתי לשכנע אותה להפסיק, כמובן שזה לא עזר והיא רק נכנסה לזה יותר ויותר והיום כשאנחנו כבר לא כל-כך בקשר היא כבר הגיעה לסמים מזדמנים. את אילן הכרתי כאחד שלא מעשן אבל שהתנסה כבר בעישון. אבא שלו נתן לו לנסות בכוונה שהוא יבין כמה זה מסריח ויתרחק מזה. טוב.... אבא שלו טעה, לקראת סוף כיתה ז' אילן ניסה שוב לעשן ובכל פעם שראה מעשנים הוא דאג לקחת שאכטה, ידעתי שזה בגלל הפוזה. הוא גם אהב לדבר איתי על זה כמה שהוא חושב שהעשן מגניב. העובדה שהוא לקח שאכטות מזדמנות לא הפריעה לי. פעם קנינו קופסת סיגריות ועישנו ביחד, עישנתי סיגריה שלמה מתחת לאיזה ביניין בשכונה שלו. אח"כ שנינו נורא נלחצנו וכשחזרנו הבייתה מיד צחצחנו שיניים. אבל השאכטה הראשונה שלי הייתה בכיתה ז' מהילדה מהיסודי שהתחילה לעשן. לפני זה היו לי סיוט, ממש חלום בלהות, שאני מגיע לבית-ספר ואני רואה אילן מעשן, זה נראה לי כל-כך לא נכון וזה הפחיד אותי. כשהוא התחיל לעשן בכיתה ט' נורא כעסתי עליו. הוא עישן סיגריה-שתיים בשבוע והוא נורא התעצבן עליי שהגדרתי אותו כ"מעשן". אבל ההשתנות שלו באה עם העישון ואני לא יודע אם העישון הוא הסיבה הישירה לכך אבל הוא התחיל להסתובב יותר ויותר עם מעשנים, עם שתיינים ופחות איתי.
אז פגשתי את שני, ילדה שבכלל לא ניסתה עדיין לעשן, אבל היא החזיקה דעה מאד ברורה לגבי עישון: זה בטח כיף למי שמעשן את זה. תמיד ראיתי את שני כילדה כמוני: טהורה, שלא כל-כך מבינה לאן בני גילנו ממהרים כשהם מעשנים או כשהם מעמידים פנים שיש להם מערכת יחסים (אני חייב להודות שיש כאלה שיש להם מערכת יחסים יפה אבל יש כאלה שהיחסים ביניהם הם רק פוזה - ולאלה אני מתכוון). כן כן, על שני עברו יותר מחמש-עשרה שנים ללא סיגריות...
היום היא סיפרה לי שביום שישי היא קנתה קופסת סיגריות בשביל לתת סיגריה לחברה שלה (אחת חדשה - שימו לב לכמות החברים שיש לה) שהיא מהמעשנים. אז היא נתנה לה סיגריה ופתאום גם נורא התחשק לה לנסות, היא לקחה סיגריה ועישנה...!!! טוב, כשהיא סיפרה לי את זה הייתי גאה בה. "נו, וזה באמת היה דוחה??" שאלתי אותה. "לא זה דווקא היה כיף, עישנתי גם אחת הבוקר(!!!!)" היא אמרה לי ופניי החווירו בעוד שהיא מראה לי את הקופסא של הסיגריות בתיק שלה. שני?! שני שלי? אוהבת לעשן???
הניסיון שלי עם אילן גרם לי להגזים בתגובה שלי. זה התחיל ב"שני, בבקשה אל תעשני!" והיא אומרת "תרגע, זה בסך-הכול סיגריות, אני אולי אעשן פעם ב...". זה המשיך ב"טוב שני, לפחות אם את מעשנת אז אל תעשני לידי" והיא אומרת "לא למה, על העיקרון אני אעשן לידך, מה הבעיה שלך עם זה?". לא ידעתי מה לענות לה. יש לי בעיה עם זה. יש לי ניסיון מחורבן עם חברים שהתחילו לנסות לעשן. וכשהיא הצהירה בפניי שזה כיף לה אז כל הקשר שלי עם אילן התחיל לרוץ מול העיניים שלי, וכשזה קורה אני נכנס לדיכאון. לא יכולתי לקבל , לא יכולתי לקבל את זה שאני אאבד אותה. ובאמת פחדתי מזה ובאמת הסיגריות היוו איום עליי. ידעתי שזה יהיה דפוק שאני פתאום אתחיל גם לעשן בגללה או ללכת לאזור המעשנים בבית-ספר, אזור שהיינו מתרחקים ממנו עד אז. ידעתי שאני מגזים ושיכול להיות שהיא בכלל לא תתחיל לעשן. עצבן אותי שהיא אמרה לי "על העיקרון אני אעשן לידך" כאילו אני אהיה אשם בזה שהיא תעשן וכאילו היא איזה מחנכת שלי. זה הסתיים ב"שני, אם את רוצה תעשני, אני לא יודע לאן זה יוביל!". כן, קצת הפרזתי, והיא לא אמרה כלום רק נעלבה ולא דיברנו שעה שלמה ופתאום נהיה מן מתח כזה בינינו. (אני ושני לא מסוגלים לכעוס אחד על השני ולהתרחק זה מזו, אנחנו מסתובבים אחד עם השניה בשקט מעצבן). עד שהיא אמרה לי שני שיערים אחרי זה שאחרי שהיא ויתרה על כל-כך הרבה דברים בשבילי, אחרי שנתיים של קשר גדול אני עוד יכול לומר לה משפט כזה. היא הבינה ממני שאני יכול לכעוס עליה וליזום התרחקות. אולי באמת הייתי צריך לומר לה "תעשני, אני באמת מקווה שזה לא יסתיים כמו עם אילן". זה עורר לי את המחשבות. העתיד הפסימי שלי היה בפול גז וכל זה הצטרף ביחד ואמרתי לה משפט נוראי שכזה "תעשניף אני לא יודע לאן זה יוביל". ביקשתי סליחה והסברתי לה למה התכוונתי. אבל זה לא ניחם אותה ממש כי היא חשבה שאני לא מאמין בקשר החזק שלנו. אבל שני, היה לי קשר חזק, אהבה ענקית שקשרה אותי לאילן וכשהסיגריות השתלטו עליו הוא החל להשתנות והקשר ניתק. זה עושה לי רע לרשום על זה, כלומר - לחשוב על זה.
ביום שישי הייתה לי שיחה עם היועצת, היא נתנה לי את העצות הכי לא-ממשיות שיש.וכשאמרתי לה את זה היא אמרה לי שזה רק בגלל שאני לא מאמין בעצמי וכדאי לי להתחיל אם אני רוצה להשתנות....סחבקית שכמוה. גם היא נותנת מלא מחמאות. אני אוהב אותה, אבל עדיין העצות שלה הפעם נראו לא ריאליות, אני אספר על זה בהרחבה בפרק אחר, כשאני אראה אם יש תוצאות או אין תוצאות. בינתיים, אני אעשה לימודים. הפרקים האחרונים שלי מסתיימים בנימה לימודית למדי, אבל זוהי מהותה של תקופת הגרויות. עושים משהו ומיד ממהרים לחזור ללמוד.... ;c)
אז פגשתי את שני, ילדה שבכלל לא ניסתה עדיין לעשן, אבל היא החזיקה דעה מאד ברורה לגבי עישון: זה בטח כיף למי שמעשן את זה. תמיד ראיתי את שני כילדה כמוני: טהורה, שלא כל-כך מבינה לאן בני גילנו ממהרים כשהם מעשנים או כשהם מעמידים פנים שיש להם מערכת יחסים (אני חייב להודות שיש כאלה שיש להם מערכת יחסים יפה אבל יש כאלה שהיחסים ביניהם הם רק פוזה - ולאלה אני מתכוון). כן כן, על שני עברו יותר מחמש-עשרה שנים ללא סיגריות...
היום היא סיפרה לי שביום שישי היא קנתה קופסת סיגריות בשביל לתת סיגריה לחברה שלה (אחת חדשה - שימו לב לכמות החברים שיש לה) שהיא מהמעשנים. אז היא נתנה לה סיגריה ופתאום גם נורא התחשק לה לנסות, היא לקחה סיגריה ועישנה...!!! טוב, כשהיא סיפרה לי את זה הייתי גאה בה. "נו, וזה באמת היה דוחה??" שאלתי אותה. "לא זה דווקא היה כיף, עישנתי גם אחת הבוקר(!!!!)" היא אמרה לי ופניי החווירו בעוד שהיא מראה לי את הקופסא של הסיגריות בתיק שלה. שני?! שני שלי? אוהבת לעשן???
הניסיון שלי עם אילן גרם לי להגזים בתגובה שלי. זה התחיל ב"שני, בבקשה אל תעשני!" והיא אומרת "תרגע, זה בסך-הכול סיגריות, אני אולי אעשן פעם ב...". זה המשיך ב"טוב שני, לפחות אם את מעשנת אז אל תעשני לידי" והיא אומרת "לא למה, על העיקרון אני אעשן לידך, מה הבעיה שלך עם זה?". לא ידעתי מה לענות לה. יש לי בעיה עם זה. יש לי ניסיון מחורבן עם חברים שהתחילו לנסות לעשן. וכשהיא הצהירה בפניי שזה כיף לה אז כל הקשר שלי עם אילן התחיל לרוץ מול העיניים שלי, וכשזה קורה אני נכנס לדיכאון. לא יכולתי לקבל , לא יכולתי לקבל את זה שאני אאבד אותה. ובאמת פחדתי מזה ובאמת הסיגריות היוו איום עליי. ידעתי שזה יהיה דפוק שאני פתאום אתחיל גם לעשן בגללה או ללכת לאזור המעשנים בבית-ספר, אזור שהיינו מתרחקים ממנו עד אז. ידעתי שאני מגזים ושיכול להיות שהיא בכלל לא תתחיל לעשן. עצבן אותי שהיא אמרה לי "על העיקרון אני אעשן לידך" כאילו אני אהיה אשם בזה שהיא תעשן וכאילו היא איזה מחנכת שלי. זה הסתיים ב"שני, אם את רוצה תעשני, אני לא יודע לאן זה יוביל!". כן, קצת הפרזתי, והיא לא אמרה כלום רק נעלבה ולא דיברנו שעה שלמה ופתאום נהיה מן מתח כזה בינינו. (אני ושני לא מסוגלים לכעוס אחד על השני ולהתרחק זה מזו, אנחנו מסתובבים אחד עם השניה בשקט מעצבן). עד שהיא אמרה לי שני שיערים אחרי זה שאחרי שהיא ויתרה על כל-כך הרבה דברים בשבילי, אחרי שנתיים של קשר גדול אני עוד יכול לומר לה משפט כזה. היא הבינה ממני שאני יכול לכעוס עליה וליזום התרחקות. אולי באמת הייתי צריך לומר לה "תעשני, אני באמת מקווה שזה לא יסתיים כמו עם אילן". זה עורר לי את המחשבות. העתיד הפסימי שלי היה בפול גז וכל זה הצטרף ביחד ואמרתי לה משפט נוראי שכזה "תעשניף אני לא יודע לאן זה יוביל". ביקשתי סליחה והסברתי לה למה התכוונתי. אבל זה לא ניחם אותה ממש כי היא חשבה שאני לא מאמין בקשר החזק שלנו. אבל שני, היה לי קשר חזק, אהבה ענקית שקשרה אותי לאילן וכשהסיגריות השתלטו עליו הוא החל להשתנות והקשר ניתק. זה עושה לי רע לרשום על זה, כלומר - לחשוב על זה.
ביום שישי הייתה לי שיחה עם היועצת, היא נתנה לי את העצות הכי לא-ממשיות שיש.וכשאמרתי לה את זה היא אמרה לי שזה רק בגלל שאני לא מאמין בעצמי וכדאי לי להתחיל אם אני רוצה להשתנות....סחבקית שכמוה. גם היא נותנת מלא מחמאות. אני אוהב אותה, אבל עדיין העצות שלה הפעם נראו לא ריאליות, אני אספר על זה בהרחבה בפרק אחר, כשאני אראה אם יש תוצאות או אין תוצאות. בינתיים, אני אעשה לימודים. הפרקים האחרונים שלי מסתיימים בנימה לימודית למדי, אבל זוהי מהותה של תקופת הגרויות. עושים משהו ומיד ממהרים לחזור ללמוד.... ;c)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה